מדריך הרעלים הגדול – חלק א’: מתכות כבדות

במסגרת תזונת הפליאו, אנו אומנם נמנעים מרעלים רבים, אך הסביבה שלנו רחוקה מלהיות אידיאלית לגוף האדם. העולם המודרני בו אנו חיים עתיר רעלים באוויר, באדמה, במים ובמזון. כתוצאה מכך, הם מצליחים לחדור לגופנו בכמות עצומה בהשוואה לכמות אליה הוא התרגל במהלך האבולוציה. כמות שבבוא העת תגרום לנזקים אדירים לגופנו.

המטרה של של מדריך הרעלים שהשקנו היא להעשיר אתכם בידע אודות מגוון הרעלים השורצים סביבנו, ולתת לכם כלים שבאמצעותם תוכלו להפחית את החשיפה אליהם. אני יודע שעל פניו העולם שלנו לפעמים נראה כל כך מזוהם עד שנדמה לנו שהפתרון הטוב ביותר יהיה לעבור לגור בהרי האלפים בשוויץ, ושם לנשום אוויר הרים טהור, לאכול פרה בריאה, ולהשתחרר מכל הלחצים. זה אומנם זה אכן פתרון מצוין, אך הוא אינו בר-יישום למריבתנו… אך אין זה אומר שנגזר עלינו משמיים לספוג רעלים כל ימי חיינו. למעשה, אם תעקבו אחר ההמלצות במדריך זה, בריאותכם יכולה להיות זהה לבריאותו של השוויצרי בר המזל (ואפילו טובה יותר, כי בסוף השוויצרי נכנס לדיכאון).

בכל מקרה, לאחר ההקדמה הקצרה הזו, הבה נציג את נושא החלק הראשון של המדריך – מתכות כבדות. ובכן, מהן אותן מתכות, ומדוע הן מזיקות לבריאותינו?

מתכות כבדות ונזקיהן

לא כל המתכות הכבדות הן רעילות. מתכות כמו למשל מגנזיום, ברזל, נחושת, אבץ וכרום, הן בריאות ואף הכרחיות לגוף. העניין הוא שהכל תלוי במינון. למעשה, תחום הטוקסיקולוגיה מבוסס על אמרה אחת בלבד:

”The Dose Makes the Poison”.

ככלל, כמויות גדולות מדי מכל יסוד כלשהו הן רעילות, אולם אני מזכיר שוב כי המתכות נבדלות זו מזו מאחר וכידוע ישנן מתכות שאנו זקוקים להן במינון מסוים, ויש מתכות שאנו לא צריכים כלל ואפילו מינון קטן מהן יגרום לנזק עצום (כמו למשל קדמיום, כספית, עופרת…).

ומהו אותו נזק? ובכן, הנזק שגורמות רוב המתכות הכבדות אינו מגיע מיד, אלא רק לאחר שנים של חשיפה מתמדת לאותן מתכות. במילים אחרות, הנזק שגורמות המתכות הכבדות הוא נזק לטווח ארוך. זה נובע מהעובדה שלמתכות הכבדות לוקח זמן עד שהן מצטברות בגוף בכמות מספקת שתזיק לו. (אם כי חשוב לציין שכאשר נחשפים לכמות רבה של מתכת כמו כספית או עופרת למשל, אז ייתכן מצב של הרעלה, כלומר, נזק שיורגש מיד ויכול לגרום למוות).

איך הצטברות של מתכת כלשהי גורמת לנזק? ובכן, כמו עוד דברים רבים בביולוגיה, אנחנו לא ממש יודעים. חלקן ידועות כמסרטנות (גורמות לנזקים ב-DNA), חלקן משפיעות לרעה על מערכת העצבים, חלקן פוגעות בדרך בפלורה של המעיים, חלקן מתחזות למתכות אחרות שהגוף צריך ובכך גורמות לנזק וכו’…

ועכשיו חזרה לנושא – כאמור, העולם שלנו מזוהם, והוא ממש לא דומה לעולם הקדמוני. בדיוק מהסיבה שגוף האדם לא התפתח בצורה כזו שתאפשר לו לעכל דגנים וליהנות משומן טראנס, כך הוא גם לא התפתח לחשיפה גבוהה מדי של מתכות כבדות מסביבתו. הצרה היא שאת הדגנים ואת השומן טראנס אנחנו יכולים להפחית לגמרי מהתזונה, אך את המתכות הכבדות הרעילות – זה כבר מסובך יותר. למעשה, אם תרצו להפחית אותן לרמה אפסית, תיאלצו לא לאכול כלום לא לשתות כלום. לא הפתרון האידיאלי ביותר…

אבל כמו שאמרתי, באמצעות מספר צעדים פשוטים למדי, אנחנו כן יכולים להפחית את החשיפה למתכות הכבדות הרעילות – ובהרבה! תאמינו לי, אלה צעדים כה פשוטים, שעליכם לפעול לפיהם מספר פעמים בודדות עד שתאמצו אותם כהרגלים נוספים לכל דבר.

שימו לב – מאחר ולא היה ניתן לכתוב על כל המתכות הכבדות בפוסט אחד, בחרתי לפרט רק על-5 המתכות הרעילות והנפוצות ביותר בתזונתנו בפרט ובסביבתנו בכלל (אלומיניום, ארסן, כספית, ניקל ועופרת). על כל מתכת כתבתי רקע כימי קצר, ופירטתי נזקיה הביולוגיים ואת מקורות הזיהום שלה (שם גם כלולות הדרכים שבאמצעותן ניתן להפחית את החשיפה).

קריאה נעימה.

אלומיניום

רקע כימי:

האלומיניום היא אחת המתכות הנפוצות ביותר בעולמנו, אולם מפאת העובדה שיון האלומיניום הוא ריאקטיבי מאוד, לא ניתן למצוא אותו במצב חופשי בטבע (=הוא תמיד יהיה מחובר לחומרים אחרים).

האלומיניום נמצא כמעט בכל מקום, ובעצם כל המזונות שאנחנו אוכלים מכילים אלומיניום – גם הטבעיים. אם כי חשוב לציין שברובם המינון נמוך מכדי להזיק (האלומיניום מגיע לאוכל שלנו דרך האדמה, בה הוא נמצא באופן טבעי).

כמו כן, האלומיניום הוא חומר קל משקל וזול – שני פרמטרים חיוניים ביותר לתעשיות שונות, ובין היתר גם לתעשיית המזון (תחשבו מה זה אומר…).

נזקים ביולוגיים:

רוב האלומיניום שאנחנו אוכלים (או סופגים דרך העור) מופרש בצואה, אבל בדרך הוא יפריע לספיגת זרחן (יסוד החיוני לכל תא בגוף – בין אם זה ל-DNA ובין אם זה ל-ATP, תוצר האנרגיה של התאים).

האלומיניום שלא הופרש בצואה, ניטמע בסופו של דבר ברקמות, ושם הוא נשאר לנצח. אה, וכאילו בשביל לעצבן, הרקמות המועדפות עליו הן השלד והמוח.

ואפרופו מוח – מכאן האמונה הרווחת שאלומיניום גורם לאלצהיימר (כנראה עקב הצטברות יוני אלומיניום במוח שכאמור אוהבים להתחבר לחומרים אחרים), אם כי יש לציין שהמחקרים המקשרים בין האלומיניום לאלצהיימר די סותרים בינתיים.

מקורות זיהום:

%d7%9e%d7%9c%d7%97-%d7%97%d7%a8%d7%90

מלח דק. מכיל לא מעט אלומיניום

ככלל, ככל שהמזון מעובד יותר, כך ייתכן שהוא מכיל יותר אלומיניום. למשל, מלח טבעי כמו מלח הימאליה יכיל אלומיניום בכמות זניחה אם בכלל, ואילו מלח שולחני דק, שזהו המלח המעובד ביותר הקיים בשוק, יכיל רמות גבוהות יחסית של אלומיניום (האלומיניום משמש כחומר מונע-התגבשות בתעשיית המלח השולחני).

אבל האם זה אומר שצריך לוותר על מלח שולחני זול ולעבור לצרוך מלח הימלאיה ב-25 ש”ח? ובכן, אם אתם ממש רוצים להקפיד, אז כן, אבל למען האמת – גם אם תמשיכו להשתמש במלח רגיל סביר להניח שאתם עדיין לא תגיעו לריכוזים גבוהים מדי של אלומיניום בתזונה.

אם כך, אז איך כן ניתן לצמצם בצריכת האלומיניום?

התשובה נמצאת לא בסוג המזון, אלא בכלי הבישול ובעזרי הבישול. כן, כמו שניחשתם, מדובר ברדיד אלומיניום ובמחבתות וסירים המצופים באלומיניום. אם אתם משתמשים במוצרים אלה באופן תדיר למדי, אז דעו שאתם נחשפים לרמות גבוהות מאוד של אלומיניום, שיכולות לגרום לכם ללא מעט נזק בעתיד.

למה?

%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%9d

רדיד אלומיניום. מוטב לזרוק אותו מהמטבח

זוכרים שאמרתי שיון האלומיניום הוא יון ריאקטיבי מאוד ונקשר לחומרים אחרים? אז כאשר חושפים מזון לרדיד אלומיניום (שזה אלומיניום טהור) או למחבת עם ציפוי אלומיניום, יוני האלומיניום נודדים במהירות לאותו מזון. למעשה, מחקרים הראו שרמות האלומיניום נעו בין 60 ל-537 מ”ג לארוחה שהוכנה באמצעות מוצרי אלומיניום (בעוד שהכמות המומלצת היא 50 מ”ג ליום (!) ולמען האמת גם כמות זו שנויה במחלוקת…).

הפער הגבוה בכמות האלומיניום שהתגלה בכל ארוחה נובע מהעובדה שמהירות הזליגה של יוני האלומיניום תלויה במספר משתנים: למשל, ככל שהמזון חומצי יותר, מתובל יותר, מלוח יותר, ונמצא בטמפ’ גבוהה יותר, כך זליגת היונים היא ”יעילה” יותר. במילים אחרות – להשרות חזה עוף בלימון, מלח ותבלינים, לעטוף אותו ברדיד אלומניום ואז לבשל אותו בתנור על חום גבוה – זה לא רעיון כל כך טוב…

אה, ולמעט רדיד אלומיניום וציפויי אלומיניום, מתכת זו יכולה לעבור לגופנו גם דרך פחיות משקה, דאודורנטים, חומרי בניה ומוצרי קוסמטיקה שונים. כמו כן, גם חיסונים שונים רווים מאוד באלומיניום (אבל זו כבר כתבה אחרת). אז קחו זאת בחשבון (או במילים אחרות – עברו לדאודורנט ללא אלומיניום ולמוצרי קוסמטיקה כמה שיותר טבעיים. פחיות משקה גם ככה אין בפליאו…).

ומה בדבר רדיד האלומיניום? האם יש לו תחליף?

ובכן, אם אתם רוצים לצלות שורשים במדורה, אתם יכולים לצלות אותם גם בלי אלומיניום (אם האדם הקדמון צלה אותם ככה, אין סיבה שגם אתם לא) – הבונוס הוא שצלייה כזו אפילו טעימה יותר! אה, ואת החלק השחור עדיף לא לאכול (מסרטן…).

%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%99

ככה צולים ירקות – בריא יותר, טעים יותר, קדמוני יותר

אם אתם רוצים לאפות ירקות עם נייר אלומיניום, אז פשוט תשמשו בתבנית פיירקס עם מכסה או בקדירה עם מכסה (וגם כאן, הטעם הוא אפילו מוצלח יותר). טיפ נוסף – ניתן לאדות את הירקות על מנת לרככם ורק אז להכניס לתנור (על הדרך יחסוך לכם חצי שעה של חשמל…).

אם אתם רוצים לעטוף משהו באלומיניום על מנת שישאר חם (כמו, רחמנא ליצלן, סנדוויץ’) אז אתם יכולים לעטוף אותו גם במגבת או בנייר-מגבת. אלומיניום לא באמת שומר על חום – זה סתם בולשיט.

ארסן

רקע כימי

גם הארסן הוא מתכת כבדה הרעילה לבני האדם, אך חשוב להבדיל בין סוגיו השונים:

ארסן אורגני – ארסן זה מופיע קשור עם פחמן, והוא אינו רעיל (יכול להימצא באופן טבעי במזונות מהצומח ומהחי).

ארסן לא-אורגני – נמצא באדמה ובסלעים, ומפאת היותו מסיס במים, יכול לחדור בקלות למי השתייה. ארסן זה רעיל מאוד.

באופן טבעי, אין שום סיבה שהארסן הרעיל יימצא במזון שלנו, אך בגלל הזיהום הגדול שיש בעולמנו – הוא מצליח לחדור לאוכל שלנו ולגוף שלנו. עוד מעט נבין כיצד.

נזקים ביולוגיים

כמו הרבה מתכות כבדות אחרות, הארסן לא יגרום לנזק בטווח-קצר, אלא אך ורק בטווח ארוך. הכוונה היא שגם אם תאכלו מנה עם כמויות אסטרונומיות של ארסן, סביר להניח שלא תוכלו להרגיש בתסמינים כלשהם לאחר הארוחה. אבל אל דאגה, התסמינים יגיעו בעוד מספר שנים.

ומה הם אותם תסמינים? ובכן, הכמות שלהם עצומה. למעשה, בשנים האחרונות הצטברו כל כך הרבה מחקרים וראיות לרעילותו של הארסן שניתן לומר שהוא איכשהו קשור כמעט לכל מחלה.

הארסן הוכח וודאית כמסרטן (בעור, בריאות, בשלפוחית השתן, ואיפה שאתם רוצים. סימוכין: 1, 2, 3, 4, 5), ובנוסף כגורם ל: מחלות לב, לחץ דם, סכרת סוג 2, נזק לנוירונים במוח (=דמנציה), קטרקט, שבץ מוחי, בעיות חברתיות, בעיות התפתחות, הפרעות קשב, פגיעה באינטליגנציה, וסיכון מוגבר למומים מולדים.

אז היכן מסתתר הארסן הנוראי הזה? המשיכו לקרוא ותגלו.

מקורות זיהום

הארסן מגיע לגופנו דרך מי שתייה מזוהמים (לא בישראל, תרגעו), בשר ועוף (בעיקר דרך תרופות וזרזי גדילה המכילים לא מעט ארסן – השתדלו לקנות ארוגני!!!),  וכמובן – אורז.

ובכן, מי שתייה מזוהמים כעיקרון אין בישראל, ואם קונים בשר ועוף אורגניים אז אין חשש להרעלת ארסן. אם כך, נשארה רק סוגיית האורז.

אבל רגע רגע, איך ארסן מגיע לאורז? ולמה דווקא הוא?

לנוחיותכם, אנסח את התשובה כהוכחה מתמטית:

  1. האורז, בהשוואה למיני דגן אחרים, הוא טיפוס שאוהב לספוח אל עצמו המון רעלים.
  2. האורז מגודל בשדות המוצפים בשפע מים.
  3. רוב שדות האורז נמצאים באסיה.
  4. באסיה יש לא מעט מים מזוהמים.
  5. במים מזוהמים יש שפע ארסן.

מכאן נובע – באורז יש הרבה ארסן (כלל המעבר). מש”ל.

אם כי למען האמת, אומנם זה נשמע חד משמעי, אך כמות הארסן באורז תלויה מאוד באזור בו הוא גודל ובכמות המים המזוהמים ששימשו לגידולו. במילים אחרות, זה תלוי בשדה ובמים. אך מאחר ואנו לא יכולים לבדוק מהיכן מגיע האורז שלנו, מוטב שנתייחס לעובדה שהאורז מכיל המון ארסן כמובנת מאליה.

אז כיצד לצמצם בצריכת הארסן דרך האורז?

%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%96

כך מגדלים אורז

אם אתם אוכלים אורז לעתים רחוקות, אין סיבה שתיבהלו – צריכת הארסן שלכם לא אמורה להיות גדולה מדי, אם כי אני עדיין ממליץ שתקראו את ההמשך. אה, והכוונה ב”אורז”, זה לכל מוצרי האורז – אטריות אורז, פריכיות אורז, קורנפלקס, חלב אורז, קמח אורז ושאר מוצריו…

אז על מנת לצמצם בצריכת הארסן דרך האורז, הצעד הראשון שיהיה ראוי לנקוט בו הוא לצמצם בכל מוצרי האורז שנמנו לעייל (בהמשך תבינו מדוע). זה לא אמור להיות קשה כל כך כיוון שבפליאו גם ככה אין אותם ממש (תלוי מה מידת ההחמרה שלכם בפליאו).

הצעד השני יהיה לעבור לצריכת אורז בסמטי לבן בלבד. ממחקרים איכותיים שבדקו את כמויות הארסן בסוגי האורז השונים, נמצא שהאורז הבסמטי סופח אליו הכי מעט ארסן (מקור). כמו כן, נמצא שאורז לבן מכיל הרבה פחות ארסן מאורז מלא (הסיבה היא שהארסן נוהג להצטבר בקליפה – ממש כמו הרבה רעלים ורעלנים אחרים). על הדרך תוכלו ליהנות מהאורז עם המדד הגליקמי הנמוך ביותר (כידוע, לאורז בסמטי ערך גליקמי נמוך בהשוואה לשאר סוגי האורז). אה, ואין חשיבות לצריכת אורז אורגני מבחינת כמויות הארסן.

הצעד השלישי יהיה להתרגל לבשל את האורז בצורה הבאה: (שבאופן ”מפתיע”, היא הצורה המסורתית לבישול אורז).

  1. ראשית, שטפו היטב את האורז (פעולה שיכולה לצמצם בכמעט 30% מכמות הארסן באורז).
  2. לגבי השריה – הדעות חלוקות. עם זה אורז מלא, אז לחלוטין מומלץ להשרות. אם זה אורז לבן – אם אתם יכולים, תשרו, אם לא, לא נורא.
  3. בשלו את האורז בשפע מים (ההמלצות הן 6-8 כוסות מים על כל כוס אורז). לאחר הבישול יש לשפוך את המים הנותרים (כ-57% ארסן מהאורז הופרש אליהם) – האורז מפריש את הארסן שלו במים רותחים. המלצה שלי – בבישול כזה אין צורך לבשל את האורז יותר מדי זמן. אני אישית מרתיח את המים ונותן לאורז לרתוח כ-5 דקות או פחות וזהו. כך יתקבל אורז אחד אחד ולא דייסה (ולמען האמת זו גם השיטה המסורתית לבישול אורז, אז אם כבר קדמוניים אז קדמוניים עד הסוף).

לסיום חשוב לציין שילדים נוטים לאכול ארסן בין פי 3 לפי 10 מאשר מבוגרים. זה נובע מהעובדה שבד”כ ילדים אוכלים יותר מוצרי אורז ממבוגרים (חטיפים על בסיס אורז, קורנפלקס…) ומהעובדה שמשקלם של הילדים נמוך יותר, אז קחו זאת בחשבון. התשדלו לצמצם בצריכת מוצרי האורז של ילדיכם.

ועוד משהו – אנשים רבים שלא מחמירים יותר מדי בפליאו נוהגים להחליף את הלחם בפרכיות אורז ואת הפסטה באטריות אורז. המלצה שלי – אל תעשו את זה! לאור רעילותו העצומה של הארסן מסתמן שמוצרים אלה אפילו גרועים יותר! (שלא לדבר על זה שלאכול אורז בצורה מעובדת כמו בפרכית, זה בכלל לא טבעי לגוף שלנו, ובנוסף – רוב הפעמים הפרכיות נעשות מאורז מלא – מה שאומר יותר ארסן ויותר רעלנים).

כספית

רקע כימי

הכספית היא חומר מצוין ליצירת סגסוגות כימיות עם מתכות רבות, ביניהן זהב, אלומיניום וכסף (סגסוגת מוכרת מכספית היא האמלגם). תכונה זו גרמה לכספית להיות שימושית מאוד בתעשיות שונות. בעיקר בתעשיית מוצרי החשמל והרפואה.

כידוע, הכספית נוזלית בטמפ’ החדר.

נזקים ביולוגיים

כספית היא המתכת הרעילה הידועה ביותר לשמצה. ובצדק. היא נדיפה החל מ-20 מעלות צלזיוס, והיא יכולה להיספג לגוף במגע ישיר עם העור, דרך מערכת הנשימה או דרך מערכת העיכול.

הכספית היא נוירוטוקסין (=רעלן המפריע לפעילות החשמלית של העצבים). מספיק שתא עצב ייחשף לכספית כ-30 שניות, והתא הזה יתנוון. ייתכן וגם כאן יש קשר מסוים לאלצהיימר ולאוטיזם, שכן פגיעה בתא עצב יכולה להתבטא בהיחלשות קוגנטיבית וזכרון רעוע. בנוסף לכך, נמצא שילדים הנולדו לאמהות שנחשפו לכמויות רבות של כספית בזמן הריונן סבלו מפיגור שכלי, שיתוק מוחי, והפרעות ראייה ושמיעה.

כמו כן, הכספית מדכאת אנזימים התלויים בסילניום, הנקראים ”סלנו-אינזימס”. אנזימים אלה הם נוגדי חמצון חשובים מאוד במוח ובמערכת האנדוקרינית. על מנת להפחית את הנזק שהכספית גורמת, מומלץ להעשיר את התזונה באגוזי ברזיל (המכילים כמות סלניום רבה). (סימוכין: 1, 2).

בנוסף, מחקרים מצאו שמאכלים כמו כוסברה, פטרוזיליה ואצות ים יכולים לעזור עם ניקוי הכספית מהגוף (סימוכין: 1, 2).

מקורות זיהום

מקור הזיהום הגדול ביותר לכספית הוא סתימות אמלגם בשיניים. כעיקרון, אם האמלגם ממוקם כראוי על השן, אין חשש לזליגת כספית. ובכל זאת – לפעמים מוטב לא לקחת סיכונים ולהסיר סתימות כאלה (למי שהנושא רלוונטי יותר  – ממליץ לקרוא עוד, אחרת תישארו עם מנה יומית של כספית בפה…). (סימוכין: 1, 2).

מקור נוסף, ידוע גם, הוא דגי ים גדולים, וזאת עקב העובדה שכיום הכספית מגיע לים בכמויות עצומות דרך פליטות של מפעלים שונים ותחתנות כוח שונות, המזרימות לא פעם את שפיכהן לים. את הכספית שבים בולעים הפלנקטונים הקטנים, שאותם בולעים הדגים הקטנים, שאותם בולעים הדגים הגדולים. במילים אחרות – דגים הנמצאים במעלה שרשרת המזון (דג חרב, כריש, מקרל…) יכילו יותר כספית מדגים קטנים הנמצאים במקום נמוך בשרשרת המזון (סרדינים, שפרוטים…).

מדגים לא כדאי להימנע (אומגה 3), אך מוטב שהם יהיו איכותיים וקטנים כמה שיותר (במילים אחרות, אל תאכלו יותר מדי כרישים, ואני אישית גם מגביל את צריכת הטונה שלי).

מקורות זיהום נוספים לכספית הם חיסונים שונים (בהם היא משמשת כחומר משמר), סתימות שיניים חוץ מאמלגם (וודאו תמיד ממה מורכבת הסתימה), ריסוסים ונורות פלורוסנט.

ניקל

רקע כימי

אין כל כך מה לפרט על ניקל מבחינה כימית, אך חשוב לציין שהוא חומר מצוין העמיד מאוד בפני חמצון, ולכן משמש תעשיות רבות מאוד – מתעשיית התכשיטים ועד תעשיית הפלאפונים (שניהם חפצים שאנו נושאים קרוב לגופנו באופן מתמשך).

נזקים ביולוגיים

הניקל חיוני לגופנו, אך בריכוזים נמוכים מאוד. הוא נמצא באופן טבעי בכל מקום (מים, אדמה, אוויר…), אך מאחר ותעשיות רבות נעזרות במתכת זו, אנו חשופים להמון מוצרים המכילים אותה, וחשיפה זו אינה בריאה לנו בלשון המעטה (קראו בתמצית כאן).

לא ברור האם הניקל מסרטן, אך תרכובות מסוימות המורכבות מניקל, כמו למשל אדי ניקל-גופרתי, הוכחו כמסרטנות וודאיות.

הניקל יוצר רדיקלים חופשיים רבים (שבסופו של דבר יכולים לגרום לסרטן) באמצעות ריאקציית פנטון. בנוסף, הוא ידוע כמזרז חמצון שומנים וכמדכא נוגדי חמצון שונים.

כמו כן, ניקל דו ערכי (Ni2+) נקשר לכמה חלבוני כרומטין (חלבונים הנלווים לדנ”א) בתאי גוף ובתאי זרע, וזה בתגובה עלול לגרום באמצעות יצירת פראוקסיד (H2O2) לנזקים חימצוניים שמביאים לשינויים מבניים לחלבונים ולדנ”א. אפקטים אלה, עלולים לשנות את דיוק של שיכפול הדנ”א ואת הביטוי הגני, ובכך לאפשר התמרה סרטנית, כולל כזו המועברת מאב לצאצאיו (ומכאן הסיבה שהניקל נחשב לחומר קרצינוגני – כלומר, מהחומרים המסוגלים להתחיל תהליך שבסופו עלול להוביל לסרטן).

לא אלעיט עליכם בעוד רקע ביוכימי, אך בנוסף לסרטן, הניקל ידוע כגורם לאלגריות המתבטאות בעור. אלגריות אלה יכולות להתרחש כאשר יש מגע ממושך עם ניקל (דרך תכשיטים ופלאפונים). בכל מקרה, אם אתם סובלים מבעיית עור כלשהי ואינכם יודעים מה מקורה, קראו עוד קצת על אלרגיה לניקל.

מקורות זיהום

אז למעט החפצים שכבר הזכרתי למעלה, הניקל נמצא בכלי בישול המצופים בניקל או בפלדת אל-חלד, קופסאות שימורים ממתכת, סתימות שיניים, גשרים לשיניים וכו’.

מבין כל אלה חשוב מאוד להקפיד לא לבשל בכלי בישול המצופים בניקל או בפלדת אל-חלד, ובמקום זאת להעדיף כלי בישול מברזל, אמייל וזכוכית. לגבי שימורי המזון – אם אתם יכולים, המנעו משימורים בקופסאות ממתכת והעדיפו שימורי זכוכית בלבד. בכל מקרה, במידה ואין ברירה, הקפידו שקופסת השימורים ממתכת היא ”ישרה” וחלקה ולא ”מקופלת” ועקומה (אחרת תיתכן זליגת חומרים ממנה).

מבחינת תכולת הניקל במזונות שונים הנתונים סותרים, אם כי ידוע שהניקל נמצא ברמות גבוהות בקקאו, בקטניות, בדגנים (בעיקר מלאים), באגוזים (ולכן עדיף להשרותם), באבקת אפייה (העדיפו להשתמש בסודה לשתייה) ובירקות ופירות שונים (אבל באמת שאין צורך לדאוג לגביהם, אלא אם אתם אלרגיים לניקל).

כמו כן, ידוע כי ויטמין C, ברזל ותוספים פרוביוטיים יכולים להפחית את ספיגת הניקל מהמזון.

 עופרת

רקע כימי

גם העופרת היא מתכת רעילה, ולמרבה הצער היא מופיע בחיי האדם המודרני בשכיחות גבוהה מאוד בהרבה אופנים שונים. על מנת להבין היכן היא נמצאת ומדוע, נציין עליה תחילה מספר עובדות כימיות:

  1. צבעה של העופרת אפרפר עם גוון כחלחל. אולם כאשר היא מתמזגת עם אוויר, צבעה הופך לאפור.
  2. עופרת טהורה היא דבר נדיר בטבע, ורוב הפעמים מוצאים אותה קשורה לחומרים אחרים כמו נחושת, אבץ וכסף.
  3. העופרת היא חומר מבודד מצוין.
  4. העופרת ידועה כחומר החוסם כל קרינה מייננת (כולל קרינת גמא, הקרינה הקטלנית ביותר).

בזכות כל התכונות הללו העופרת שכיחה במיוחד בכבלים החשמליים (מפאת היותה חומר מבודד מצוין כאמור), בחפצי מיגון מפני קרינה (אשר נמצאים בחדרי רנטגן וכורים גרעיניים), באמל”חים למיניהם (בעיקר בקליעים), גפרורים, חומרי הדברה, סוללות, צבעי קיר, משקולות וכו’…

נזקים ביולוגיים

העופרת קטלנית ומסוכנת מאוד לבני האדם. למעשה, היחשפות רבה לעופרת בטווח זמן קצר יכולה לגרום להרעלה (הרעלת עופרת) וכתוצאה מכך למוות מיידי במידה והלוקה לא זוכה לטיפול רפואי. זה לא מפתיע כאשר מגלים שהעופרת מזיקה ל-2 מתוך 3 המערכות המרכיבות את משולש החיים – מערכת הדם ומערכת העצבים.

העופרת המגיעה לדם פוגעת בייצור ההמוגלובין, ומפגיעה זו פחות חמצן יוכל להגיע לתאים. כמו כן, העופרת גורמת לאקסון של תאי העצב (סיבים המחברים תאי עצב) להתנוון ולאבד את עטיפת המיאלין שלהם (המיאלין הוא מעטה המשמש להגברת הבידוד החשמלי של הסיב. מחסור בו יגרום להאטת ה”זרימה” של הדחפים העצביים). במוחם המתפתח של ילדים, החשיפה לעופרת גורמת לנזקים גדולים יותר: מחקרים העלו שהיא פוגעת במבנה הסינפסות, בקליפת המוח ובהתפתחות הנוירוכימית שלו.

מקורות זיהום

%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%97-%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%a2

העופרת משמשת לציפוי כל האמל”חים כמעט

ובכן, ככל הידוע לנו היום העופרת יכולה לחדור לגוף דרך האוויר, המזון, והעור.

המודעות לנזקי העופרת חשובה במיוחד לחיילים שבינינו, וזאת מאחר ושהייה במטווח קליעה יכולה לסכן אתכם מאוד: רסיסי העופרת שנפלטים לאחר כל ירייה חודרים לאוויר, ומשם לריאות. כמו כן, גם בעת החזקת הרובה עצמו יש סכנה היות והעופרת מצפה את קליעי הרובה וחלקיו, וכך יכולה לחדור דרך העור.

למען הקטנת החשיפה לעופרת במטווחי הקליעה, מומלץ לחבוש כובע ולשים מסיכה. כמו כן, לא מומלץ לאכול באזור וראוי לשטוף לאחר הירי את כל חלקי הגוף שהיו חשופים.

כמו כן, אם אתם עובדים בתעשייה, ומתעסקים בסוללות\מגני קרינה\ציוד רפואי\מנועי סילון\מעגלים אלקטרוניים או אם אתם מתעסקים בפיתוח סרטי צילום רפואיים, אז דעו שסיכונכם להרעלת עופרת הוא גבוה יותר. שמרו על כללי הבטיחות בעבודה שלכם.

לגבי עופרת במזון – מאחר והכמויות לרוב קטנות והנתונים סותרים, לא ראיתי צורך לציין את המזונות המכילים עופרת.

 קדמיום, בריליום, נחושת, כרום וכל השאר

כל שאר המתכות הרעילות, שבמרכזן ניצבות המתכות שנמנו בכותרת, נמצאות בכל מקום סביבנו ולא פעם בכמויות מסוכונות מאוד – מבשר, פירות וירקות, דרך ציפויי מתכת וצבעי קיר, ועד לשפכים, זיהום אוויר וכו’…

לצערנו, העולם שלנו כבר מזוהם ברמה כזו שאנחנו לא באמת נוכל להימנע משאר המתכות הרעילות השורצות סביבנו. אבל, מאחר ולמתכות הללו אנחנו לא נחשפים בתדירות כזו גבוהה כמו למתכות הקודמות אנחנו לחלוטין יכולים להחשיב אותן כ”הרע במיעוטו”, ואתם לא באמת צריכים לדאוג לגביהן (אלא אם כן אתם עובדים במפעל תעשייה).

בכל אופן. לסיום הפוסט הארוך הזה, אני חייב להודות שלאחר שחקרתי את הנושא רבות, הגעתי למסקנה שבאמצעות מעבר לאורח חיים פליאוליתי ובאמצעות הדגשים התזונתיים שהועלו לאורח הכתבה (בייחוד בכל הקשור לאלומיניום, ארסן וכספית) ניתן יהיה להפחית את החשיפה למתכות הרעילות למינימום האפשרי. בכל מקרה, זכרו לא להיות קיצוניים מדי.

Posted in Uncategorized, מדריך | Leave a comment

כל מה שרציתם לדעת על חיידקי מעיים

מאחר והבלוג הזה עוסק בתזונת פליאו, אני מניח שרוב קוראיו כבר שמעו על יתרונותיהם העצומים של חיידקים פרוביוטיים. ובכל זאת, למען מי שלא נמצא בעניינים, נתחיל מהבסיס של הבסיס:

החיידקים שלנו מקיימים איתנו יחסי סימביוזה  שהם יחסי גומלין בין אורגניזמים שונים ובהם כל אחד תורם משהו ההכרחי לקיומו של השני, כך שנוצרת תלות ביניהם. (למעשה, כיוון שהחיידקים חיים בתוך בגופנו, שמם המלא של היחסים הללו הוא ”יחסי אנדוסימביוזה” – כלומר, יחסי סימביוזה כאשר אחד האורגניזמים חי בתוך השני).

החיידקים מאכלסים כל תא בגופנו, ובין היתר נמצאים על העור, בפה, בדרכי השתן, בנרתיק ובעיקר במעי –  בו הם פיתחו את היחסים הסימביוטיים העיקריים והטובים ביותר איתנו:

חיידקי המעי הפרוביוטיים מגנים עלינו מפני חיידקים פתוגניים (החיידקים הרעים), מספקים רכיבי מזון שונים (בעיקר ויטמינים שונים), משפרים את ספיגת המינרלים, עוזרים לעכל תרכובות שונות שהגוף אינו מסוגל לעכל בעצמו, מנטרלים רעלנים שונים ומתכות כבדות ותורמים בעוד הרבה דברים חיוניים אחרים שקצרה היריעה מלפרטם בינתיים.

אז זה היה הבסיס בקצרה. וכעת, בואו ניגש לחלק המעניין – כיוון שמחקר החיידקים שנעשה בשנים האחרונות נמצא בחזית המחקר הביולוגי, ובזכות פרויקט המיקרוביום האנושי, המדע גילה לאחרונה 3 דברים מרכזיים נוספים אודות חיידקי המעיים שלנו:

  1. הרכב חיידקי המעי מושפע מהרכב התזונה שלנו (ולא מהגנטיקה, כמו שנהוג היה לחשוב).
  2. הרכב חיידקי המעי משפיע באופן ישיר על הבריאות הפיזיולוגית, הנוירולוגית והפסיכולוגית.
  3. לחיידקי המעי יש השפעה על ההתנהגויות והחשקים שלנו.

במאמר זה נעבור בקצרה על שלושת הגילויים הללו ונסביר מהם המנגנונים שמסתתרים מאחוריהם. ובכן, הבה נתחיל:

כיצד הרכב חיידקי המעי מושפע מהתזונה שלנו?

כאמור, בינינו לבין החיידקים החיים בתוכנו מתקיימים יחסים סימביוטיים – כלומר, הם תורמים לנו ואנחנו להם. תרומותיהם כבר צוינו בקצרה לעיל, אבל מה אנחנו תורמים להם? למה שהחיידקים ירצו להתיישב בבטננו?

ובכן, בטננו מספקת להם הגנה, אוכל, טמפרטורה יציבה ולחות.

דבר נוסף שחשוב לדעת הוא שהרכב חיידקי המעיים מורכב ממספר זנים, שמתחלקים לשני סוגים עיקריים – פרוביוטיים ופתוגניים. הסוג הפרוביוטי הוא הסוג שתורם לנו, ואילו הסוג הפתוגני הוא הסוג שמזיק לנו (שימו לב! מדובר כאן בהכללה גסה על מנת לפשט את הנושא).

לכל סוג (פתוגוני \ פרוביוטי) יש את הצורך המיוחד שלו, שאם האדם יספק אותו, הוא יוכל לשגשג.

הצורך המיוחד הזה הוא לרוב מקור מזון כלשהו. מדוע?

כאמור, התרומות שלנו לחיידקים הן הגנה, אוכל, טמפרטורה יציבה ולחות. ועכשיו, אם נתבונן ברשימה הזו היטב, ניתן יהיה להבחין שכל התרומות הן ”קבועות”, למעט תרומה אחת. אסביר:
מבחינת הגנה – הבטן שלנו תמיד תהווה הגנה לחיידקים. מבחינת טמפרטורה – בדרך כלל הטמפ’ בגוף האדם יציבה. מבחינת הלחות – כנ”ל. ובכן, נותר האוכל. ואכן, האוכל אותו אנו אוכלים הוא התרומה היחידה שאינה ”קבועה”, אלא משתנה ומגוונת.

כל מזון שונה בהרכבו – וכל סוג וזן יכל לשגשג יותר טוב באמצעות מזון שונה:

בהכללה גסה, החיידקים הפרוביוטיים משגשגים כאשר מזינים אותם ברבי סוכר שונים (בעיקר סיבים תזונתיים ועמילן עמיד), ובנוסף, מחקר איכותי מאפריל 2016 מצא שגם צריכת קפה, תה, יין וקקאו נמצאת בקורולציה עם הימצאות חיידקים פרוביוטיים רבים יותר במעי (מה שנקרא ”פלורת מעיים מגוונת \ בריאה יותר”).

לעומת זאת, החיידקים הפתוגניים משגשגים כאשר מזינים אותם בסוכר – ובעיקר סוכר זמין ופשוט כמו סוכר לבן או סירופ תירס, שקיימים בכל מזון מעובד.

%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%a8

סוכר – מזין את החיידקים הפתוגניים

במילים אחרות, אם אדם מסוים מקפיד לאכול ירקות טריים (בהמשך תראו אילו מהירקות עדיפים), עמילנים עמידים, וגם מוסיף מזונות מותססים לתפריטו, אז סביר להניח שפלורת המעיים שלו בריאה, מגוונת ומאוזנת.

לעומת זאת, אם אותו אדם מבסס את התזונה שלו על סוכרים פשוטים (שנמצאים בלחמים, מאפים, קורנפלקסים, גלידות, ממתקים וכל מזון מעובד אחר), סביר להניח שפלורת המעיים שלו תהיה מאוכלסת בעיקר על ידי חיידקים פתוגניים (מצב כזה נקרא ”דיסביוזיס” – חוסר איזון חיידקי).

גורמים נוספים (אם כי משניים יותר) שיכולים לגרום לדיסביוזיס הם: לחץ נפשי, שימוש בתחליפי חלב אם (חלב אם הוא אחד המקורות להתפתחות אוכלוסיית חיידקים פרוביוטיים אצל ילדים קטנים), תרופות שונות, וכמובן – אנטיביוטיקה.

אבל עד כמה חוסר איזון חיידקי במעיים הוא כל כך נורא? ובכן… כמו שתראו בהמשך, הוא מאוד נורא, ואם לא תתחילו לשמור על פלורת המעיים שלכם כבר מהיום, סביר להניח שבעתיד תעלו את סיכוייכם לחלות במחלות פיזיולוגיות שונות, פסיכולוגיות ונוירולוגיות.

כיצד הרכב חיידקי המעי משפיע על הבריאות הפיזיולוגית?

למרות התפתחותה האדירה של הרפואה, בעולם המערבי עולה שכיחותן של בעיות בריאותיות שונות, כמו למשל: השמנת יתר, בעיות עור (למשל אקנה), חוסרים תזונתיים, אלרגיות, רגישויות למזון (גלוטן ולקטוז בעיקר), מחלות אוטואימוניות, והכי נפוץ – מעי דליף.

אומנם חבר’ה פליאוליטים כמונו מודעים לעובדה ששלל המחלות הללו נובע מתזונה ומאורח חיים גרוע, אך גם בקהילתינו הפורה עדיין חסרה לטעמי המודעות לחשיבות הרכב חיידקי המעי, שכן שלל הבעיות שצויינו לעייל יכולות להיגרם כפועל יוצא של דיסביוזיס כרוני.

מדוע ואיך?

ראשית, חשוב להבין שבמצב של דיסביוזיס כל היתרונות והתפקידים של החיידקים הפרוביוטיים בעיכול המזון מופחתים ואף נעלמים:
כמות רכיבי המזון החיוניים שהחיידקים הפרוביוטיים מפיקים – מופחתת, ויעילות ספיגת המינרלים פוחתת גם היא (אלה שני גורמים מרכזיים לחוסרים התזונתיים המאפיינים רבות מהאנשים בעולם המערבי, ואני מניח שאין סיבה לפרט על הנזק של חוסרים תזונתיים). בנוסף, גם יעילות העיכול של תרכובות שונות פוחתת  (גורם שיכול להסביר רגישויות שנפוצות בעולם המערבי כמו רגישות לקטוז), ובין היתר – רעלנים רבים מהמזון לא מנוטרלים כהלכה (והרעלנים הללו בסופו של דבר גם יגיעו למוח וגם יגרמו למעי דליף, שיגרום למחלות אוטואימוניות ומחלות כרוניות רבות אחרות) ועוד ועוד…

שנית, זכרו שכל חיידק פתוגני הוא חיידק מחולל מחלה (אשרכיה-קולי, סלמונלה, שיגלה…) – ומן הסתם, שכאשר נמצאים בדיסביוזיס, עולה הסיכוי לחלות במחלות פתוגנית ולסבול מתסמינים כמו כאבי בטן, שלשולים וגזים.

שלישית, אם פלורת המעיים שלכם רוויה בחיידקים פתוגניים, אתם מסתכנים בפוטנציאל דלקתיות גבוה יותר, שכן תכונות פתוגניות מעלות את הדלקתיות בגוף (ואם המצב לא מטופל, הדלקת הופכת לדלקת כרונית, ודלקת כרונית היא עוד אחת מהגורמים המרכזיים למחלות רבות בעולם המערבי – ובין היתר גם סרטן).

רביעיתמערכת החיסון נחלשת מאוד, שכן, תפקיד נוסף של החיידקים הפרוביוטיים הוא לגרות ולעורר את מערכת החיסון ואף לייצר תרכובות אנטיביוטיות בעצמם (כנגד החיידקים הרעים ופולשים אחרים). בנוסף, הם מגנים פיזית על המעי באמצעות שתי דרכים: הם משפיעים על התפתחות והתמיינות של תאי האפיתל – התאים שמצפים את דופן המעי, וכך שומרים עליו מפני כל פולש שיכול לפגוע בו, והם יכולים ליצור בעצמם שכבת הגנה באמצעות יצירת ”ביופילם”.

חמישית, מחקרים רבים מאששים את העובדה שחיידקי המעי (הרעים) נמנים עם הגורמים למגפת ההשמנה (והשמנה היא המפתח לכל המחלות הכרוניות): למשל, כבר פעמים רבות הצליחו לבודד ולהעביר חיידקים מסוימים מעכבר שמן לעכבר רזה, ובזכות זה לגרום לעכבר הרזה להשמין גם (כמובן שהמטען הגנטי והתפריט היו זהים בשני העכברים, לפני ואחרי). מחקר נוסף ששוחזר פעמים רבות וממצאיו מעלים כל פעם את אותן תוצאות ביצע השוואה בין אוכלוסיית החיידקים של תאומים שמנים לבין אוכלוסיית החיידקים של תאומים רזים. התוצאות? גיוון החיידקים של התאומים השמנים היה קטן משמעותית מגיוון החיידקים של התאומים הרזים (מקור).

אז כמו שאתם רואים, לחיידקים השפעות רבות על הבריאות, וכנראה שלאורך השנים נגלה עוד סיבות רבות, אם כי עד עכשיו דובר בעיקר בהסברים לבעיות הבריאותיות הפיזיולוגיות שתוקפות את אוכלוסיית המערב, אבל הצרה היא שלא רק במישור הפיזיולוגי העולם נעשה לחולה יותר, אלא גם במישור הפסיכולוגי והנוירולוגי. מחלות כמו הפרעות קשב, הפרעות תורדניות-כפיתיות, מאניה-דיפרסיה, אלצהיימר, חרדות, דיכאון ואף אוטיזם – זינקו גבוה (מדיי) בשכיחותן בעולם המודרני-מערבי, וייתכן שגם כאן דיסביוזיס הוא הסיבה.

כיצד הרכב חיידקי המעי משפיע על הבריאות הפסיכולוגית והנוירולוגית?

על מנת לענות על השאלה, תחילה עליכם לדעת משהו שהרבה אנשים לא יודעים.  ה”משהו” הזה הוא העובדה שלמעשה, יש לנו 2 מוחות: המוח הראשי (”מוח-מוח”) והמוח השני, הלוא הוא מוח המעיים (”מוח-מעיים”).

נשמע לכם מופרך?

אז מה תגידו על העובדה שבשנים האחרונות המדע מגלה שמצבים ופעולות כמו סטרס, מוטיבציה, זיכרון ולמידה מושפעים יותר ממערכת העיכול ופחות מהמוח?

ואיך תסבירו את העובדה שכל מחלות המעי הדלקתיות כמו קרוהן וקוליטוס משפיעות בצורה שלילית על הנפש, וגורמות לדכיאון וחרדה?

זה לא מפליא כאשר לוקחים בחשבון שמערכת העיכול (ובעיקר המעיים) כוללת 500 מיליון תאי עצב (יותר מחוט השדרה!), 80% ממערכת החיסון, 2 ק”ג של חיידקים, וכ-20 הורמונים שונים. מה גם, שהיא המערכת עם שטח הפנים הגדול ביותר בגוף ועם הכי הרבה חיבור למזון, לדם ולמערכת העצבים. אין פלא שהיא כל כך משפיעה.

מעניין לדעת שבעבר חשבו שמוח-מעיים הוא חלק ממערכת העצבים האוטונומית (שאחראית על הפעולות שאנחנו לא שולטים עליהן בצורה מודעת), אבל היום כבר מבינים שמוח-מעיים הוא מערכת עצמאית לחלוטין, שפועלת על דעת עצמה. אומנם מוח-מוח ומוח-מעיים מקושרים באמצעות העצב התועה ומשפיעים אחד על השני באופן דו-סיטרי, אבל למעשה, גם אם הקשר בין המוח למעיים מתנתק, המעיים ימשיכו לתפקד כרגיל (אנשים בתרדמת בכל זאת ממשיכים לעכל…).

ומה משפיע על מוח המעיים? ניחשתם נכון – אוכל, ובעיקר חיידקים.

החיידקים הממזרים הללו משפיעים לא רק על הבריאות החיסונית שלנו, אלא גם על הבריאות הפסיכולוגית (הנפשית), הבריאות הנויורולוגית (שבין היתר קשורה למחלות הדמנציה), ובנוסף, הם גם שולטים על תחושות הרעב, השובע ואף על התשוקה למזון מסוים.

בעצם, עד עכשיו, מתבהרת לנו המשוואה הבאה:

תזונה = הרכב אוכלוסיית החיידקים = בריאות פיזיולוגית, פסיכולוגית ונוירולוגית.

אבל לפני שנתקדם הלאה, חשוב לי להבהיר שני דברים:

  1.  זה נכון שתזונה משפיעה על הרכב אוכלוסיית החיידקים במעי, אבל מדובר כאן במכלול ולא בפרט. כלומר, לא כל גרגר עוגה באמת משפיע, אבל ככל שכמות ה”גרגרים” עולה, כך גדלה ההשפעה של אותו מזון. בקיצור, לאכול עוגה מדי פעם (פעם בחודש נניח) זה בסדר (בהתחשב במצב בריאותו של האינדיבידואל כמובן).
  2. זה גם נכון שכתבתי שלחיידקי המעי יש השפעה על מחלות נוירולוגיות (למשל, דמנציה ובין היתר אלצהיימר), ואני גם אוסיף ואומר שכמעט לכל המחלות הכרוניות מושפעות מהם (כן, גם סרטן וסוכרת), אבל זכרו שהם לא הגורם היחיד! יש עוד המון השפעות שונות – חלקן קשורות גם לתזונה וחלקן קשורות לאורכי חיים אחרים. במילים אחרות, להתחשב רק במעי ובחיידקים ולהזניח פעילות גופנית, שינה ומחשבות חיוביות לא יגרום לכם להיות ”חסינים” מפני המחלות והנזקים שדנו ונדון בהם.

בכל מקרה, בואו נחזור לעניינינו: אז כיצד ועד כמה החיידקים משפיעים על הבריאות הפסיכולוגית והנוירולוגית? את התשובה נוכל לגלות בהסתכלות על ניסויים שונים. אומנם רובם נעשו על עכברים, אך אין זה אומר שהם לגמרי חסרי משמעות לגבי האדם.

הניסוי המפורסם ביותר שהוכיח קשר בין חיידקי המעי למוח הוא הניסוי שהראה שעכברים שהואכלו בתערובת פרוביוטיים למשך שבוע הפגינו הרבה יותר מוטיבציה כאשר נבדקו ב”מבחן השחייה הכפויה”:

מבחן השחיה הכפויה הוא מבחן שנעשה בעכברים על מנת לבדוק תרופות נוגדות דיכאון לרוב. במבחן מכניסים את העכברים למיכל מים ובודקים כמה זמן הם ינסו לשחות כדי להציל את עצמם. כאשר עכבר כלשהו מוותר, הוא מתחיל לצוף בלית ברירה ומחכה באדישות לגורלו. ידוע שעכברים דיכאוניים מוותרים מהר יותר, ולכן כאשר נותנים לעכבר תרופה נוגדת דיכאון סביר להניח שהוא ינסה להציל את עצמו זמן ממושך יותר. אם זה לא קורה, התרופה נכשלת במבחן.

בשנת 2011 צוות חוקרים לקחו את המבחן הזה רחוק יותר, ורצה לבדוק האם הרכב חיידקי המעי משפיע גם הוא על כמות המוטיבציה של העכברים להינצל. לשם כך, הם לקחו קבוצת עכברים, ואת מחציתם האכילו בחיידק פרוביוטי (לקטובצילוס רמנוסוס אם זה באמת מעניין אותכם) למשך מספר שבוע לפני המבחן.

התוצאות היו מהפכניות: העכברים שהואכלו בחיידק הפרוביוטי הפגינו מוטיבציה רבה יותר בהשוואה לעכברים שאכלו רגיל, ובדמם היו פחות הורמוני סטרס. זאת אומרת, שאולי בכלל לא צריך תרופות נוגדות דיכאון – אפשר פשוט לאכול פרוביוטיקה!

אבל איך זה קרה? מה הקטע של החיידקים?

מסתבר שהיצורים ה”תמימים” הללו שמתגוררים אצלנו במעי מפרישים מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים כמו דופמין וסרוטונין הידועים) וחלבונים דמויי הורמונים העוברים דרך העצב התועה (עצב הואגוס) ומגיעים הישר לאזורים מוחיים שאחראים על עיבוד רגשות, למידה, זיכרון וגם… רעב (הנקודה תובהר בהמשך).

למשל, מסתבר שהחיידק הפרוביוטי בו הואכלו העכברים מהמבחן מפריש את המוליך העצבי ”GABA” – שמרגיע את הפעילות העצבית, ובין היתר, משמש כחומר הפעיל בתרופות נוגדות דיכאון ידועות. במילים אחרות – החיידק הפריש את אותו חומר שאותו ”מפרישה” התרופה!!!

ועכשיו לנושא קצת אחר – ד”ר נטשה קמפבל-מקברייד היא כנראה הד”ר המפורסם ביותר בתחום חיידקי המעיים והשפעתם הבריאותית על המוח. לאור עבודותיה ומחקריה עם ילדים אוטיסטים, סכיזופרניים, היפראקטיביים (ADHD) ועם הפרעות קשב וריכוז (ADD), היא ראתה שלרבים מהם יש גם בעיות עיכול (יציאות רעות, כאבי בטן, נפיחות, גזים וכיו”ב) והגיעה למסקנה כי מערכת העיכול של הילד היא המפתח להתפתחותו המנטלית. לטענתה, כל התחלואים שצוינו ואחרים (כולל אלרגיה, אסתמה ואקזמה), נכללים תחת סינדרום אחד, ולו היא קראה:

.GAPS” – Gut And Psychology Syndrome”

Gut And Psychology Syndrome  הוא גם שמו של הספר המצליח שפרסמה, ובו היא סיכמה את כל יתרונותיה וחשיבותיה של הפרוביוטיקה לבריאות המוח. בנוסף, היא כללה בספר גם סיפורי הצלחה מדהימים בהם ילדים אוטיסטים מחלימים באופן מושלם באמצעות פרוטוקול תזונה שהיא ממליצה (שכולל בין היתר הוצאת סוכרים ופחמימות ושילוב מזונות פרוביוטיים רבים).

למעשה, התיאוריה של ד”ר מקברייד לפיה מערכת העיכול משפיעה על ההתפתחות המנטלית אינה כה מופרכת כמו שהיא נשמעת: בפעמים (הנדירות יש לומר) שילדים אוטיסטים \ סכיזופרניים \ היפראקטיביים  הולכים לבדיקה אצל הגסטרואנטרולוג, נמצאת אצלם כמות מכובדת של צואה הדבוקה לדפנות המעיים וכתוצאה מכך נשארת שם זמן רב.

אני מניח שאין מה לפרט מדי על הבעייתיות של צואה דבוקה וישנה, אבל די אם רק תחשבו כמה מרעין בישין כמו חיידקים פתוגנים, וירוסים, רעלים וכו’ משגשגים על קרקע שכזו, תוכלו להבין מיד את חומרת המצב. מה גם שלבסוף, החיידקים, הוירוסים והרעלים הללו מוצאים את דרכם לזרם הדם, ומשם גם למוח.

מצב כזה נובע ישירות מפלורת מעיים לא בריאה. אילו מצע החיידקים במעיים היה מצע פרוביוטי, הוא היה עוזר בהגנתו על ידי יצירת ”שריון” סביב כל הדפנות (זוכרים את השפעתם על תאי האפיתל והביופילם שהם יוצרים?), ולא היה מאפשר לצואה להידבק ולהישאר שם.

פעמים רבות רואים ילדים אוטיסטים מתרוצצים עם כוסות ברד, חמצוצים וסוכריות גומי. בעיית התזונה בקרב אותם ילדים אוטיסטים \ סכיזופרניים \ היפראקטיביים ידועה מאוד לצערנו, והם לרוב נוטים לעבר תזונה מאוד מצומצת וחסרת מגוון, הכוללת בתוכה לא יותר מ-5 מזונות שונים. מה גם, שאותם מזונות נוטים להיות סוכריים או פחמימתיים, נטולי ערכים תזונתיים ומלאי צבע מאכל.

מי יודע, אולי כאשר ילדים עם הפרעות נוירולוגיות יתחילו לאכול כמו שעוצבנו, עם התחשבות מלאה בביולוגיה ובחיידקים שלנו, שכיחות וחומרת האוטיזם והבעיות האחרות שצוינו תצנח במהירות.

השפעתם של החיידקים על ההתנהגותנו וחשקנו למזון

הקשר בין חיידקים להתנהגויות שונות ומשונות הוא הנחקר ביותר בימים הללו. עם זאת, הוא גם השנוי ביותר במחלוקת – שכן, דרושים מחקרים איכותיים באמת על מנת להוכיח שחיידקים משפיעים על התנהגויות מסוימות. בינתיים, חוקרים מסוימים כבר טוענים שהוכיחו קשר בין התאבדות לחיידקים, תאונות דרכים לחיידקים, ביישנות לחיידקים וכו’… אבל שוב, רוב אותם מחקרים נעשו על עכברים, ללא חזרות רבות, וללא צמצום גורמים משתנים מספק.

אבל מאחר ואנחנו נמצאים בבלוג על פליאו, ראיתי לנכון להביא את ההיפותזות המקשרות בין חיידקי המעיים לחשקים תזונתיים. אך על מנת להבין את אותן היפותזות, ראוי ונבין תחילה כיצד ההתנהגויות שלנו מושפעות באופן לא מודע על ידי יצורים קטנים אחרים – הנגיפים.

כל הנגיפים חיים ביצורים חיים (מחוץ לגוף חי כלשהו הם נחשבים לדומם, ובזה הם נבדלים מחיידקים), ומטרתם היא כמטרת כל המינים בכדוה”א – לשרוד (קרי, לא להיכחד). אחת הדרכים להישרדות היא להתרבות כמה שיותר וכך להקטין את הסיכוי להיכחדות. וזה בדיוק מה שעושים הנגיפים – על מנת לשרוד ולהתרבות, הם צריכים להימצא בכמה שיותר יצורים חיים.

ואיך הם עושים את זה? הם משתלטים על הפונדקאי שלהם וגורמים לו להתנהג בצורה ש”תרבה” אותם.

התעטשתם? ייתכן ומישהו השתלט עליכם

למשל, הנגיפים שגורמים לצינון עוברים דרך ההתעטשויות של הפונדקאי שלהם (אנחנו), ולכן הם גורמים לנו להתעטש הרבה. אבל להתעטש זה לא מספיק – הם צריכים לגרום לנו להיות בקרבת כמה שיותר אנשים (על מנת להעביר את עצמם לכמה שיותר פונדקאים), ולכן הם גם מקפידים לא להחליש אותנו ב
צורה כזו שלא נוכל לצאת לעבוד – וזה בשביל שהפונדקאי יתעטש על כמה שיותר אנשים (ולא יישאר לבד בבית) וכך יעזור לנגיף לעבור לפונדקאים רבים אחרים. בגלל זה כשאתם מצוננים ומרגישים מעט רע, זה עדיין לא מונע מכם לצאת לעבוד ברוב המקרים.

לעומת זאת, אם חס וחלילה חליתם או תחלו במלריה, אתם תישארו מרותקים למיטה. למה? כי הטפיל שגורם למלריה עובר דרך יתושים. כלומר, המטרה שלו היא שיעקצו את הפונדקאי שלו כמה שיותר יתושים, כי כך הוא יוכל להמשיך לעבור ולהתפשט מפונדקאי לפונדקאי בעזרתם (להתרבות). ולכן הוא משתלט על הגוף וגורם לו להיות כל כך חלש שלא מותיר לו ברירה אלא להישאר מרותק למיטה ולהוות מטרה קלה ונייחת לאותם יתושים.

גם נגיף הכלבת למשל פועל באותו אופן – בגלל שהוא עובר באמצעות הרוק, הוא גורם לפונדקאי שלו להשתגע, להזיל מלא ריר (רוק), ולנסות לנשוך פונדקאים פוטנציאליים אחרים.

אז אומנם לא נעים להודות, אבל מסתבר שהנגיפים לפעמים חכמים מאיתנו, ויכולים ממש לתפעל אותנו. אבל כאמור, לא רק אותם נגיפים מחוללי מחלה יכולים לשלוט בנו, אלא גם חיידקים המעיים שלנו. אם כי בעוד שהנגיפים רוצים להתרבות מפונדקאי לפונדקאי, חיידקי המעיים שלנו (הטובים והרעים) רוצים להתרבות במעיים – כלומר, לתפוס כמה שיותר שטח (הרי שטח המעיים מוגבל בסופו של דבר). כך נוצרת תחרותיות בין כל סוגי החיידקים, ובעיקר בין הפרוביוטיים לפתוגניים, על השטח החשוב הזה.

אז החיידקים, בזכות העובדה שהם יכולים להפריש מוליכים עצביים וחלבונים דמויי הורמונים שיעברו הישר למוח, מפרישים אותם גם על מנת לדרוש מהמוח את המזון עליו הם משגשגים.

למשל, חיידקים מסוימים יכולים לדרוש שומן (כן, יש גם חיידקים שמשגשגים על שומן), אחרים ידרשו סוכר פשוט, ואחרים ידרשו סיבים שונים.

שוב, הכוונה ב”לדרוש מהמוח”, היא שהם מפרישים חלבונים דמויי הורמוני רעב או מוליכים עצביים מאוד ספציפיים שמעודדים אותנו לצרוך את המזון הספציפי שהם צריכים.

לכן, כאשר אוכלוסיית חיידקי המעי שלנו בריאה ומאוזנת, אנו נחוש ”איזון” בין חשק למזון מסוים אחד לחשק למזון מסוים אחר. לעומת זאת, כאשר המעיים של האדם רוויות בחיידקים פתגוניים, הזיקה לסוכר תיהיה גבוהה יותר, כיוון שיותר חיידקים יפרישו יותר חומרים שיגרמו למוח שלנו לרצות סוכר – מה שיגרום לאותו אדם לקשיים גדולים יותר כאשר ינסה לצמצם בסוכרים – וזו עוד השערה שיכולה לתרום לתיאוריה שעוסקת בקשר בין השמנה לחיידקים. החיידקים יגרמו לפונדקאי שלהם קרייבים אינסופיים לסוכר, כך שבסופו של דבר הוא רק ישמין וישמין (וירבה אותם).

סיכום, מסקנות והמלצות

אז במאמר הזה למדנו על הדרך בה התזונה שלנו משפיעה על פלורת המעיים שלנו, ועל הדרך בה פלורת המעיים משפיעה בתורה על הבריאות הפיזיולוגית, הפסיכולוגית, הנוירולוגית וגם על קרייבים שונים למזון מסוים. המאמר הזה הוא בסיסי מאוד, ונכון להיום, כל עוד מדובר בחיידקים – רב הנסתר מהגלוי.

בכל מקרה, אני רוצה שתזכרו ותבינו שבעבר, כשלא היו מקררים, האדם נהג לשמר את המזון בעיקר באמצעות ייבוש, עישון ובעיקר התססה. כמעט לכל אזור יש את המזון המותסס שלו – באירופה זה הכרוב הכבוש, במזרח התיכון זה היוגורט והמלפפונים החמוצים, במונגוליה זה תה הקומבוצ’ה, בטיבט זה הקפיר, באתיופיה זו האינג’ירה, בקוריאה זה הקימצ’י, ביפן זה הנאטו (כנראה ”מלך” המזונות המותססים) וכו’.

היום, לעומת זאת, לתעשיוית המזון ששולטות (לכאורה) באוכל שאנחנו אוכלים, אין אינטרסים הקשורים לבריאות הציבור. ההפך הוא הנכון – כל מה שהיא רוצה זה כמה שיותר כסף, והיא עושה את זה, בין היתר, באמצעות פיתוח מוצרים שזמן המדף שלהם יהיה ארוך יותר מזמן החיים שלכם בסופו של דבר.

אבל בעוד שאת תעשיית המזון לא נוכל לשנות תוך יום וגם לא לא תוך שנה, את הבחירות שלנו אנו יכולים לשנות בכל רגע. אם אתם מעוניינים בבריאות ובאיכות חיים טובה, כדאי לכם מאוד להימנע ממזון מעובד, להרבות באכילת ירקות ומעט פירות ולהוסיף לתפריט היומי מזון פרוביוטי כלשהו, שישמור על האיזון החיידקי במעיים. בקיצור, תהיו פליאו אבל תתחשבו יותר בפרוביוטיקה…

אבל מהו מזון פרוביוטי?

מזון פרוביוטי (טבעי) מגיע משני מקורות עיקריים:

  1. פרוביוטיקה – המקור ה”ישיר”. פרוביוטיקה נמצאת במזונות מותססים או כבושים שבעצם החיידקים הטובים כבר נמצאים בהם, וכל מה שנותר לנו זה לאכול אותם. עוד על היתרונות של מזונות אלו תוכלו לקרוא כאן. (ולמען הסרת ספק: יוגורטים, אקטימלים וירקות כבושים מהסופר לא נחשבים למזונות פרוביוטיים, כיוון שהחוק מורה לפסטר אותם – מה שהורג את כל החיידקים. גם את הטובים).
  2. פרה-ביוטיקה – המקור ה”עקיף”. פרה-ביוטיקה היא בעצם האוכל של החיידקים ה”טובים” – כלומר, זה אוכל שלא מתעכל על ידינו (עובר גם את המעי הגס), אך כן מתעכל על ידי אותם חיידקים ומזין אותם. הפרה-ביוטיקה היא בעצם רבי סוכרים שונים, הנמצאים כמעט בכל הירקות, ובעיקר בירקות הלבנים (בהם נמצא רב הסוכר ”אינולין”) כמו כרובית, פטריות, בצל, שום, כרישה, שומר וכו’… ובירקות עם תכולת סיבים מסיסים גבוהה (טוב, זה כעיקרון כל הירקות). בנוסף, מקור נוסף לפרה-ביוטיקה הוא עמילן עמיד, שנמצא בעיקר במזונות עמילניים במצב קר או כאלה שעוד לא בשלים – כמו למשל אורז (מבושל) קר או תפוח אדמה (מבושל) קר, ובננה ירוקה. עוד על עמילן עמיד תוכלו לקרוא כאן וכאן.

עד כאן להפעם.

לקריאה נוספת:

מחקר הבודק את תרומתם של סוגים שונים של חיידקים פרוביוטיים לבריאות

ראיון עם ד”ר מרקולה וד”ר נטשה מקברייד על חשיבות הפרוביוטיקה

האתר של דיאטת GAPS

קורס של דיאטת GAPS ביוטיוב

המרכז הישראלי של דיאטת GAPS (אם אתם מכירים הורים לילדים אוטיסטים, אתם חייבים לשתף אותם באתר הזה!)

קצת היסטוריה על פרוייקט המיקרוביום האנושי וסקירה של הפעילות הסימביוטית של החיידקים בגוף האדם

מאמר מעניין ומפורט שמסביר כיצד חיידקים פרוביוטיים ש”התאחדו” לביופילם מסוגלים לייצר תרכובות אנטי-חיידקיות ואנטי-דלקתיות, ובעצם יוצרים שכבת הגנה נגד החיידקים הפתוגניים

 ולסיום, קבלו הרצאה סופר-מעניינת של בוני באסלר על התקשורת בין חיידקים:

Posted in מדע בקטנה | Leave a comment

ממשיכים הלאה

שלום,

יכול להיות ששמתם לב שלא עידכנתי בבלוג מזה שנה בערך. לצערי בשלב זה של החיים יש לי יותר מדיי מחויבויות ועיסוקים אחרים שלא מאפשרים לי להקדיש זמן ולכתוב כאן. אני מתכוון להמשיך לתחזק מינימלית את האתר, הדומיין והאחסון לשנה-שנתיים הקרובות, אך כנראה לא מעבר.

ובכל זאת אני אשמח לראות כאן תוכן חדש – לכן זו פנייה אליכם.
מי שהנושא קרוב לליבו, חוקר וקורא ומעוניין לכתוב על כך בפלטפורמה מוכנה עם מאות גולשים ביום,
שלחו לי מייל ב- vlad.winter@Gmail.com ונשתף פעולה.

אולי נתראה בהמשך,
ולד.

Posted in הודעות | 1 Comment