על פליאו וחיות אחרות

אהלן כולם!

שמי טל ואני כתב חדש בבלוג. פליאוליט שחוגג שנתיים מאז שהוא נטל את הגלולה האדומה. אספר קצת על עצמי וכיצד הגעתי לפליאו, אתם מוזמנים לשתף את הסיפורים שלכם ולהגיב בשאלות, אם תרצו.

טל של 2015 – בחור בן 25 בעל עודף משקל, עייף, רעב, “שועל קרבות” של דיאטות שונות ומשונות – שנלחם כל חייו (למעלה מ-12 שנה) בעודף המשקל שלו. בעל נטיה גנטית לUric Acid גבוה בדם ותת פעילות של בלוטת התריס.

לאחר תקופה ארוכה של רצון עז שבער בי לצאת מה”מטריקס” של התנודות במשקל – מותש וחסר אונים, גמרתי אומר בליבי שאין מנוס – אחיה את כל חיי במלחמה. הבנתי שתמיד הגוף שלי יטה לאגור שומן, והתזונה המודרנית לימדה אותי להימנע מלצרוך הרבה ממנו, אם בכלל – על מנת להיות רזה ובריא. בכל זאת האמנתי שחייבת להיות דרך אחרת.

מאסתי בפריכיות, גבינה לבנה, טונה במים וחזה עוף יבש שמטוגן בספריי שמן. מתוך רצון לנטר את הבעיה שגורמת לי להשמין חיי סבבו סביב ספירת קלוריות, שקילות יומיות, חישובי BMR, ריצות ארוכות, שעות של אימונים בחדר הכושר ותפיסה מוטעית אחת גדולה. שקלתי למעלה מ-115 קילו על גובה של 1.85, בו בזמן שהייתי בכושר שיא ואימונים באופן תדיר.

על פליאו שמעתי משיטוטיי ברשת. פוסט פה, הודעה שם – החלטתי לחקור ולבדוק. תזונת האדם הקדמון, זה השם הרומנטי שאופף את הכל. תזונת האדם הקדמון? בשלב הזה אציין בתוקף שפליאו בבסיסה אכן החלה מתוך חיקוי משוער של מה אכל האדם הקדמון – עד כמה שאפשר בכלל לדעת, אולם הגישה הכללית חרטה על דגלה את עליונות המדע המוכח על פני תאוריות משוערות, והיא נאמנה ומשתנה בהתאם למחקרים עדכניים וגילויים חדשים תוך ניסוי עצמי וניטור קפדני. או בקיצור – האדם הקדמון אכל את מה שאכל בהתאם לזמינות שהייתה באיזורו, אבל אם המדע החליט שזה אכיל, אז זה אכיל. אנחנו לא יודעים מה האדם הקדמון כן אכל – אבל אנחנו יודעים בוודאות מה הוא לא אכל. מניח שאת זה תוכלו להשלים בעצמכם.

חיפשתי תפריט לדוגמה – אין. בכל מקור זמין הכותב דרש מהקורא ללמוד ראשית עולם מושגים שלם והבנה רעיונית כיצד גוף האדם עובד, הכרה של תהליכים בגוף ככלל ומערכות ניהול האנרגיה בפרט, ומעל לכל – ככלל אצבע – על הקורא להטיל ספק בכל הנקרא ולעבוד בשיטת האלימינציה: קודם כל נוריד מהתפריט שלנו את כל מה שיכול להיות בעייתי, ולאחר מכן נוסיף לאט לאט מרכיבים בתזונה ונבדוק כיצד היא משפיעה על גופנו. קצת מאמרים, קצת מילים מסובכות, ואנחנו שם.

אז הורדתי הכל. החלטתי לנסות את אתגר ה-30 יום, במשך 100 יום. עשיתי את האתגר בצורה קצת לא נכונה, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר. חייתי במשך שלושה ומשהו חודשים בעיקר על בשר מן החי, ירקות, מים וסודה. לאט לאט שמתי לב לכמה שינויים שקורים בגוף שלי, חלקם נראים לעין, וחלקם – לא. חלקם מהירים, וחלקם מתאזנים בצורה איטית ובטוחה.

לא אלאה אתכם בסיפור מרגש על איך הכולסטרול, ה Uric Acid והTSH שלי עלו לשחקים בבדיקות הדם לאחר 30 ימים של אתגר (ובמיוחד לא אלאה אתכם בסיבות המדעיות ללמה זה קרה. אלא אם תבקשו יפה). לא אספר לכם על שיחת הטלפון המבוהלת מרופא שמיהר לקרוא לי לבוא לקחת מרשם לכדורים למניעת גאוט, והפניה לדיאטנית לבניית דיאטה מתאימה. מיותר לציין אבל בטח כבר ניחשתם שבדיקות דם שנעשו שלושה חודשים מאוחר יותר (כשאני כבר 4 חודשים בתזונה) הראו שרמות הכולסטרול וה Uric Acid שלי הן הכי נמוכות שהיו לי בחיים. שה-TSH מתחיל להתאזן. שאני מרזה (כבר למעלה מ-20 קילו), אני שבע מאוכל, אני אנרגטי, אני משחרר את הדאגה והמחשבה האין סופית על אוכל והשמנה, אני מתחיל לחיות.

אקצר בפשטות – תאמצו את אחד הכללים הראשונים של התזונה – תטילו ספק, אל תאמינו לי. אם יש לכם בעיה בריאותית כלשהי – שבו ותלמדו, תחקרו, תקראו האם וכיצד התזונה יכולה להועיל וכיצד יש להתאימה (כמובן תוך התייעצות עם הרופא שלכם). תשאלו כל הזמן – “למה?”. למה אני מוריד דגנים מהתזונה? למה לא כדאי לשתות משקאות דיאטטיים? למה חייב לצרוך שומנים טובים? ולמה, לכל הרוחות, גיליתי את השוקולד 80% קקאו…

כשאתם מרגישים מוכנים – נסו על עצמכם תקופה ותראו איך אתם מרגישים. אל תפחדו, תצללו פנימה. עצות “בקטנה” ממני: זרקו את המשקל לפח, תקשיבו לגוף, ועם הזמן אתם תבינו איך אתם משלבים את התזונה בצורה אופטימלית בהתאם לגנטיקה ולמצב הבריאותי שלכם. פליאו לא בהכרח תביא אתכם למסלול המהיר לעולם הדוגמנות, אבל היא כן תאזן את הגוף שלכם לפי המשקל והמימדים הבריאים והמתאימים לכם ביותר לפי הגנטיקה שלכם. בחרו בטכניקות הכושר שהתזונה ממליצה. הצטרפו לקבוצות פייסבוק רלוונטית (ממליץ על הלא מצונזרת, ובנוסף קבוצה לנשים בלבד בשם פליאו, סוד ההרזיה של הטבע) והשתדלו גם שם לקרוא ולהטיל בספק – ולבחור את הזרם והגישה המתאימה לכם ביותר.

זכרו – פליאו זוהי לא תרופת קסם. בסך הכל תזונה שאמורה לשפר לנו את איכות החיים ואת הבריאות. מחכה לכם עבודה קשה וארוכה אך משתלמת, שכוללת שינוי כל תפיסת העולם שלכם בנוגע לתזונה, גמילות שונות ומשונות ממאכלי עבר מזיקים, ואם יש לכם מזל – אפילו שינוי מורגש ונראה לעין תוך זמן קצר. לא דיאטה, אלא תזונה שלמה ואורח חיים, שהורדה במשקל היא בסך הכל “תוצר לוואי” רצוי שלה. תהיו בריאים.

טל.

Posted in Uncategorized | Leave a comment

פוסט אורח – מהי הדיאטה שיכולה לרפא אוטיזם?

אם קראתם את הפוסט ”כל מה שרציתם לדעת על חיידקי מעיים”, אתם לוודאי זוכרים שסיפרתי לכם על דיאטה מופלאה שקוראים לה GAPS. אם שכחתם, הנה תזכורת קצרה: דיאטת GAPS היא דיאטה שיזמה ד”ר נטשה קמפבל מקברייד, וביכולתה לשפר את מצבם הבריאותי של ילדים מכל הספקטרום האוטיסטי, ילדים עם בעיות קשב וריכוז, ילדים עם בעיות התנהגותיות שונות וכו’.

מאחר וכמות הילדים עם הבעיות הבריאותיות שפורטו לעייל עלתה בשנים האחרונות יותר מדי, ראיתי לנכון להביא לכם את הנטורופתית אביבה אברון, שהקימה את המרכז הישראלי של GAPS, על מנת שתספר לכם בצורה מעמיקה יותר על התוכנית.

בנקודה זו חשוב לי לבקש בקשה – הפיצו את הפוסט הזה לכל עבר, ובייחוד ספרו עליו לאנשים שבמשפחה שלהם יש ילדים אוטיסטיים או ילדים עם ADD\ADHD. המידע הבא יכול לתרום לחייהם בצורה משמעותית!

ובכן, רשות הדיבור לאביבה:

המושג  ”GAPS”, הוטבע על ידי ד”ר נטשה קמפבל מק’ברייד, רופאה בריטית כבר ב-2004. זהו קיצור של Gut and Psychology Syndrome שככל שיראה לכם מוזר, מקשר בין תפקודה של מערכת העיכול לבין תפקודו של המוח. ד”ר קמפבל מק’ברייד, או כפי שאנחנו מכנים אותה, ד”ר נטשה, היא נוירולוגית ומומחית לתזונת האדם.

המושג  GAPS הוטבע על ידיה לאחר שנים רבות בהן היא עבדה עם מאות ילדים ומבוגרים עם תופעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות, כמו ילדים על רצף האוטיזם, ילדים ומבוגרים עם ADD/ADHD, מתבגרים עם סכיזופרניה, דיכאון, דיסלקציה, דיספרקסיה, ODD, ובעיות רבות נוספות. ד”ר נטשה הבחינה שלאוכלוסיית הפציינטים שלה יש הרבה בעיות גם במערכת העיכול, ויותר מזה – היא ראתה שריפוי של בעיות אלו מביא להקלה וריפוי של התופעות שלשמם המטופלים הגיעו אליה, התופעות הנוירולוגיות והפסיכיאטריות.

כך נולד המושג GAPS.

כדי להבין את העניין לעומק מומלץ כמובן לקרוא את הספר שלה:

Dr. Natasha Campbell Mc’Bride   – Gut and Psychology Syndrome –Natural Treatment for autism, ADHD/ADD, Dyslexia, Dyspraxia, Depression and Scizofrenia.

אוקיי, עכשיו אתם יודעים מאיפה זה הגיע. אבל מה ההיגיון של הדיאטה הזו?

אנחנו חיים בעולם של מגפות. אוטיזם, בעיות קשב וריכוז, דיכאון ובעיות התפתחות נוירולוגיות ופסיכולוגיות אחרות הפכו למאוד נפוצות. בדרך כלל לילד יש יותר מבעיה אחת, כמו אוטיזם ובעיית קשב יחד או חפיפה בין דיסלקציה ואסתמה. הבעיות מעורבבות וחופפות כשבעצם יש תערובת ייחודית לכל ילד. ילד עם אוטיזם עשוי להיות גם היפראקטיבי וגם דיסלקטי, אך הוא יכול לחוות גם דיכאון, להפוך לסכיזופרן, או לפתח הפרעה דו קוטבית. למרות שיש לנו אבחנות שונות ו”מגירות” שונות לכל הפרעה, פציינט לא תמיד מוצא את “המגירה” שלו. זה יותר סבך של בעיות חופפות.

מבחינה קלינית אנחנו מוצאים הרבה פעמים שהאנשים והילדים האלה הם לא בריאים. בקליניקה אני מוצאת שלילדים עם בעיות התפתחות כמו אוטיזם, ADD/ADHD , עצירת גדילה וכו’, יש הפרעות מגוונות במערכת העיכול – שלשולים, עצירות, בטן נפוחה, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, קנדידה, יציאות בעלות ריח רע, אסתמה, אקזמות, שיניים רקובות ועוד. כל זה בלווי הרגלי אכילה בררניים שמחמירים את התמונה.

בקליניקה התשאול ארוך והוא כולל בחינה של בריאות ההורים. כשאנחנו מתחילים לדבר על ההיסטוריה הרפואית של המשפחה אנשים ישר חושבים על המושג “גנטי”. אבל האם ההורים מעבירים רק את הגנים שלהם? פעם חשבו כך. היום יודעים שהמשפחה, ובמיוחד האימא מעבירה משהו שהוא מאד ייחודי לה, את חיידקי המעי שלה. אולי אתם לא יודעים, אבל במעי (של אדם מבוגר) יש כ-2 ק”ג של חיידקים! למעשה, יש יותר תאי חיידקים מאשר תאי גוף, ויש פי 10 יותר חומר גנטי חיידקי מאשר חומר גנטי אנושי!!! לחיידקים האלה יש משמעות גדולה שאת עוצמתה המדע רק עכשיו לומד להבין. לחיידקים תפקיד עצום בשמירה על בריאותנו הפיזית והנפשית והם עושים את זה בהרבה דרכים. עלינו תמיד לקחת בחשבון את חיידקי המעי כשאנחנו חושבים על הבריאות.

אחזור לחיידקים מהאמא – החיידקים עוברים מהאם לילד בשלל דרכים – תחילה הם עוברים אל העובר עוד החל מההריון, לאחר מכן דרך הלידה בתעלת הלידה, ואז עם ההנקה ועם המגע עם בני הבית. במילים אחרות, כאשר הילד נולד, החיידקים שיש לאם במעי, בנרתיק ועל הגוף עוברים אליו, אז כדאי מאד שאלו יהיו חיידקים טובים, שיתרמו להתפתחות מערכת החיסון ומערכת העיכול של הילד.

מאפיינים של האימהות

מחקר של מאות מקרים נוירולוגים ופסיכיאטריים צייר תמונה אופיינית של אם לילדים על הספקטרום האוטיסטי. האם המודרנית גודלה בינקותה, ככל הנראה על תמ”ל ולא בהנקה*, כי כך היה אופנתי בשנות ה-80. תינוקות שאינם יונקים מפתחים מערכת חיידקית שונה מאד מאלו שכן יונקים, מה שגורם למערכת חיסון חלשה ולבעיות בריאות רבות במשך חיי האם. בגלל מערכת חיסון לא טובה האימהות פיתחו בעיות שונות שטופלו באנטיביוטיקה שגם היא פגעה בחיידקי המעי, (כידוע, אנטיביוטיקה מוחקת אוכלוסיות שלמות של חיידקים וגורמת לחוסר איזון חיידקי, ”דיסביוזה”). אם נשארו לה קצת חיידקים טובים הם החלו להימחק על ידי גלולות נגד הריון, החל מגיל 16 או 18 במשך שנים רבות, עד שהאם רצתה להיכנס להריון. גם תרופות שחנשבות ללא מזיקות מוחקות אוכלוסיות שלמות של חיידקי מעי. אחד מתפקידי החיידקים הטובים הוא לשמור שהחיידקים הרעים לא יתפשטו. כשהצבא המגן נהרס, האויבים מרימים ראש. מי מאכיל את צבא האויב? מזון מתועש, מזון עשיר בפחמימות ריקות וסוכר. זה מה שכל האוכלוסייה אוכלת וזה בדיוק מה שהאימהות אוכלות. ואכן, אצל כמעט 100% של האימהות לילדים עם בעיות נוירולוגיות ופסיכיאטריות נמצא במחקרים חוסר איזון חיידקי.  אנחנו פוגשים כל הזמן אימהות עם בעיות במערכת העיכול, עם PMS, אלרגיות מרובות, מחלות אוטואימוניות, עייפות כרונית, כאבי ראש ובעיות עור. למעשה, עוד לא נתקלתי באימא שאין לה משהו.

מעי התינוק הוא כמעט סטרילי. ב- 20 הימים הראשונים לחייו מערכת העיכול שלו תתאכלס בחיידקים ותהיה לזה השפעה לטוב או לרע לכל ימי חייו של הילד. מאיפה אותם חיידקים? כמו שכבר הבנתם, רובם מהאמא. מה שיש לה יעבור אל התינוק.

*יש קושי מסוים עם הנתון הזה בהינתן העובדה שהיום אימהות מיניקות הרבה יותר ולמרות זאת שיעור האוטיזם באוכלוסייה רק עולה. בכל אופן, אלו הנתונים של ד”ר נטשה מהקליניקה לפני 15 שנה. על כך אפשר לכתוב מאמר נוסף.

בקצרה, למה צריך את החיידקים?

עד לא מזמן רק רצינו להרוג את החיידקים, אבל היום אנחנו יותר חכמים ואנחנו כבר יודעים שבלעדיהם פשוט לא נחיה. בואו ונראה מה עושים החיידקים.

  1. עוזרים בעיכול המזון ובספיגתו – בלי חיידקים טובים הילד לא יעכל את המזון, וכתוצאה מכך יפתח מחסורים ואלרגיות. הרבה מחקרים מצאו מחסורים תזונתיים נרחבים וקשים אצל ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מדובר במחסור בוויטמינים, מינרלים, חומצות שומן וחומצות אמינו. המחסורים הנפוצים הם במגנזיום, אבץ, סלניום, מנגן, סידן, זרחן, גפרית, ברזל, אשלגן, ונאדיום, בורון, ויטמינים כמו B1, B2, B3, B6, B12, C, A, D,  חומצה פולית, חומצה פנטוטנית, חומצות שומן מסוג אומגה 3, 6, 9, טאורין, גלוטטיון וחומצות אמינו נוספות. חלק מהרשימה הזו הם מרכיבי מזון חיוניים ביותר להתפתחות המוח, להתפתחות מערכת החיסון ולהתפתחות שאר מערכות הגוף.
  2. מייצרים באופן אקטיבי מרכיבי מזון מסוימים: ויטמיני B, ויטמין K, וכן חומצות אמינו מסוימות. ככלל, כשיש בעיה עם חיידקי המעי, יש מחסור בוויטמינים אלו. ניסיון קליני מראה ששיקום החיידקים היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מחסורים אלו.
  3. מאפשרים ספיגת ברזל. לא רק שילדים עם חיידקי מעי לא טובים אינם סופגים טוב את הברזל מהאוכל, הברזל גם נגנב מהילד על ידי החיידקים העוינים שמאד אוהבים ברזל ומשגשגים עליו. כתוצאה מכך מתפתחת אנמיה. הרבה ילדים אוטיסטיים הם חיוורים ואנמיים.
  4. מהווים מחסום לחומרים מזיקים, מהווים שומרי סף.
  5. מזינים את תאי רירית המעי ושומרים על שלמותה ואטימותה. בלעדיהם רירית המעי אינה יכולה להיות בריאה. הבעיות עשויות להיות כל כך חמורות שלפעמים ההורים מדברים על בעיות מעי יותר מאשר על הבעיות הפסיכיאטריות של ילדיהם. יש ילדים שלא הייתה להם יציאה נורמלית מעולם, סבלו מהקאות בלתי פוסקות ומקוליק. לפעמים כבר יש תהליכים דלקתיים במעי וצואה שמצטברת על דפנות המעי. יש רופאים שהקדישו את חייהם על מנת לחקור בעיות מעי באוטיזם, בסכיזופרניה ובהפרעות פסיכיאטריות שונות. הקשר בין מחלות פסיכיאטריות לבין בעיות מעי ידוע במדע.
  6. מאזנים את מערכת החיסון. כאשר התינוק אינו מפתח מערכת חיידקית טובה בשבועות הראשונים לחייו הוא יסבול מזיהומים (אוזניים, ריאות, גרון) שיטופלו באנטיביוטיקה שתהרוס לו עוד יותר את מערכת החיידקים. כמו כן, גם החיסונים הרבים שניתנים לכל ילד עד גיל שנתיים פוגעים במערכת החיסון. מחקרים שבדקו את הקשר בין בעיות למידה ובעיות פסיכיאטריות לבין מערכת החיסון מצאו נוגדנים רבים לחלבון של המיאלין שעוטף את תא העצב ולחלבון המשמש בתקשורת העצבית. הנוגדנים האלו תוקפים את מערכת העצבים של הילד.

ואלו רק חלק מהתפקידים של חיידקי המעי…

ומה קורה הלאה?

אז עד עכשיו יש לנו ילד או מבוגר שמלכתחילה לא התפתחה אצלו פלורה (מערכת חיידקית) בריאה, ושגם ניזוקה בהמשך מחיסונים ומאנטיביוטיקה. אלו הם הילדים שסובלים מאקזמות, אסתמה, אלרגיות ובעיות במערכת העיכול. אצל אלו שמתפתחת אצלם גם בעיה נוירולוגית או פסיכיאטריות קורים דברים נוספים. ללא הגנה של החיידקים הטובים, חיידקים אופורטוניסטים ופתוגניים, פטריות ווירוסים מתרבים למושבות גדולות במערכת העיכול. הידועים ביניהם הם קנדידה וקלוסטרידיה. אלו מעכלים מזונות בדרכם שלהם ותוך כדי כך הם מייצרים חומרים רעילים שחלקם מחוררים ופורצים את דופן המעי. כתוצאה מכך, החומרים הרעילים נספגים בדם, נישאים למוח ואף עוברים את מחסום דם-מוח הידוע. הכמות של הרעלים וסוגיהם יכולה להיות שונה מאדם לאדם. כך, מערכת העיכול, במקום להיות מקור להזנה הופכת למקור לרעלים.

איזה רעלים?

אצטאלדהיד ואלכוהול – שניהם תוצרי התססה של פחמימות על ידי זנים שונים של קנדידה. חשיפה ממושכת לתוצרי לוואי אלו גורמת נזק לכבד (= יכולת פינוי הרעלים מהגוף נפגעת), ניוון של הלבלב (= פגיעה ביכולת פירוק המזונות), הפחתה ביכולת לייצר חומצת קיבה, פגיעה במערכת החיסון, נזק למוח, פגיעה בקואורדינציה, פגיעה בדיבור, פיגור מוחי, נזק למערכת העצבים ההיקפית, מחסורים תזונתיים, הגברת השפעת רעלים אחרים ועוד…

אצטאלדהיד נחשב לרעיל מכל תוצרי הלוואי. זה החומר שגורם להנג-אובר. ילדים שיש להם חיידקי מעי פגומים – זה מה שהם מרגישים. אחד מתכונותיו של האצטאלדהיד היא שהוא מסוגל לגרום לשינוי בחלבונים. חלבונים כאלה נחשבים לאחראיים לתופעות אוטואימוניות.

קלוסטרידיה – חיידק שמייצר רעלן עצבי חזק מאד. יש הרבה סוגי קלוסטרידיה. אפשר למצוא פעמים רבות קלוסטרידיה בצואה של ילדים על הספקטרום האוטיסטי, בכאלו עם דיכאון ועם סכיזופרניה ועוד.

גלוטיאומורפינים וקזיאומורפינים  שניהם אופיאטים מגלוטן (דגנים) ומקזאין (חלב).

מטבוליטים אורגניים – פסולת שאינה מתפנה. בעלת פוטנציאל רעלי רב.

חיידקים מפחיתי סולפט – הגופרית דרושה לפינוי רעלים מהגוף ואילו חיידקים אלו משתמשים בגופרית ומונעים מהגוף להשתמש בה. היציאות בעלות הריח הרע הן עדות לחיידקים כאלה.

זה חדש?

כן ולא.

פסיכיאטר צרפתי פיליפ פינל, (Phillipe Pinel (1745–1828,  שעבד עם חולים פסיכיאטריים במשך הרבה שנים קבע: המקום הראשי בו יושבת אי שפיות הוא אזור הקיבה והמעיים. ולפני כ-2500 שנה קבע היפוקרטס, אבי הרפואה, “שכל המחלות מתחילות במערכת העיכול”. עוד ועוד מחקרים מאששים את מה שהם ראו.

אז מה עושים?

מטרת הטיפול היא לנקות את הרעלים, לסלק את הערפל הרעיל המכסה את המוח ולאפשר למוח להתפתח ולתפקד באופן תקין. כדי להשיג את המטרות הגדולות האלה יש צורך לנקות ולהבריא את מערכת העיכול, על מנת שתפסיק להוות מקור עיקרי לרעילות ותתחיל להוות את המקור להזנה, כפי שזה צריך להיות.

כיוון שיותר מ-90% מכל מה שנמצא בדם (ומגיע למוח) מגיע ממערכת העיכול, הבראה של מערכת העיכול תוריד באופן משמעותי את רמת הרעילות בגוף.

אנחנו משיגים את המטרה הזו על ידי התכנית התזונתית, שגם היא נקראת GAPS. התכנית התפתחה מהניסיון הפרטי של ד”ר נטשה קמפבל מק’ברייד והמשיכה עם ניסיון קליני של אלפי ילדים ומבוגרים ברחבי העולם.

מה כוללת התכנית?

  1. דיאטה. מצבים הנקראים GAPS הם מיסודם בעיות של מערכת העיכול. מערכת העיכול היא צינור ארוך, מה שנמצא בתוכו הוא בעל השפעה רחבה על בריאות הצינור עצמו. לכן הדיאטה היא מרכז התכנית, כשכל השאר חשוב אך משני.
  2. תוספי תזונה.
  3. ניקוי רעלים ושינויים באורח החיים.

מה אוכלים

אחרי כל ההסברים התיאורטיים אתם בוודאי רוצים לדעת מה אוכלים בתכנית ומה לא. ובכן, בכמה נקודות:

  • מותרים כל הבשרים – בקר, עופות, כבש, דגים
  • מותרים כל הירקות למעט העמילניים שבהם (תפוח אדמה ובטטה)
  • מותרים כל הפירות.
  • אסורים כל הדגנים, הסוכרים והעמילנים.
  • מותרים האגוזים והגרעינים.
  • מותרים שומנים טבעיים (כבישה קרה, שומן מהחי, שומן חלב…)
  • מותרים מוצרי חלב, כפוף לרגישות האישית.
  • אסורים כל הדגנים, הסוכרים והעמילנים.
  • בשלבי ההבראה אסורות הקטניות.

אתם יכולים אולי לראות את הקירבה של התכנית לפליאו, ואת הסיבה שהכתבה הזו מופיעה כאן. עם זאת, יש להדגיש ש-GAPS  היא תכנית הבנויה בשלבים, לצורך ריפוי. GAPS  אינה תזונה דלה בפחמימות, ואפשר לאכול כמה פחמימות שרוצים וגם ואינה תזונה קטוגנית למרות שאוכלים בה הרבה שומן.

המרכז הישראלי

המרכז הישראלי ל-GAPS המנוהל על ידי אביבה אברון מלווה מטופלים העושים את התכנית למען בריאותם. המרכז מספק חומרי הסברה, חומרי השלמה ומתכונים לציבור המעוניין במידע על תכנית GAPS?

בנוסף, אנו עורכים הרצאות היכרות, קבוצות לימוד וקבוצות למידת הבישול הנהוג ב-GAPS.

למאמרים ולמידע נוסף www.gapsisrael.co.il

הזדהיתם? אתם חושבים שזה בדיוק מתאר אתכם או את קרוביכם?   אביבה – 050-3113396.

Posted in Uncategorized | Leave a comment

מדריך הרעלים הגדול – חלק א’: מתכות כבדות

במסגרת תזונת הפליאו, אנו אומנם נמנעים מרעלים רבים, אך הסביבה שלנו רחוקה מלהיות אידיאלית לגוף האדם. העולם המודרני בו אנו חיים עתיר רעלים באוויר, באדמה, במים ובמזון. כתוצאה מכך, הם מצליחים לחדור לגופנו בכמות עצומה בהשוואה לכמות אליה הוא התרגל במהלך האבולוציה. כמות שבבוא העת תגרום לנזקים אדירים לגופנו.

המטרה של של מדריך הרעלים שהשקנו היא להעשיר אתכם בידע אודות מגוון הרעלים השורצים סביבנו, ולתת לכם כלים שבאמצעותם תוכלו להפחית את החשיפה אליהם. אני יודע שעל פניו העולם שלנו לפעמים נראה כל כך מזוהם עד שנדמה לנו שהפתרון הטוב ביותר יהיה לעבור לגור בהרי האלפים בשוויץ, ושם לנשום אוויר הרים טהור, לאכול פרה בריאה, ולהשתחרר מכל הלחצים. זה אומנם זה אכן פתרון מצוין, אך הוא אינו בר-יישום למריבתנו… אך אין זה אומר שנגזר עלינו משמיים לספוג רעלים כל ימי חיינו. למעשה, אם תעקבו אחר ההמלצות במדריך זה, בריאותכם יכולה להיות זהה לבריאותו של השוויצרי בר המזל (ואפילו טובה יותר, כי בסוף השוויצרי נכנס לדיכאון).

בכל מקרה, לאחר ההקדמה הקצרה הזו, הבה נציג את נושא החלק הראשון של המדריך – מתכות כבדות. ובכן, מהן אותן מתכות, ומדוע הן מזיקות לבריאותינו?

מתכות כבדות ונזקיהן

לא כל המתכות הכבדות הן רעילות. מתכות כמו למשל מגנזיום, ברזל, נחושת, אבץ וכרום, הן בריאות ואף הכרחיות לגוף. העניין הוא שהכל תלוי במינון. למעשה, תחום הטוקסיקולוגיה מבוסס על אמרה אחת בלבד:

”The Dose Makes the Poison”.

ככלל, כמויות גדולות מדי מכל יסוד כלשהו הן רעילות, אולם אני מזכיר שוב כי המתכות נבדלות זו מזו מאחר וכידוע ישנן מתכות שאנו זקוקים להן במינון מסוים, ויש מתכות שאנו לא צריכים כלל ואפילו מינון קטן מהן יגרום לנזק עצום (כמו למשל קדמיום, כספית, עופרת…).

ומהו אותו נזק? ובכן, הנזק שגורמות רוב המתכות הכבדות אינו מגיע מיד, אלא רק לאחר שנים של חשיפה מתמדת לאותן מתכות. במילים אחרות, הנזק שגורמות המתכות הכבדות הוא נזק לטווח ארוך. זה נובע מהעובדה שלמתכות הכבדות לוקח זמן עד שהן מצטברות בגוף בכמות מספקת שתזיק לו. (אם כי חשוב לציין שכאשר נחשפים לכמות רבה של מתכת כמו כספית או עופרת למשל, אז ייתכן מצב של הרעלה, כלומר, נזק שיורגש מיד ויכול לגרום למוות).

איך הצטברות של מתכת כלשהי גורמת לנזק? ובכן, כמו עוד דברים רבים בביולוגיה, אנחנו לא ממש יודעים. חלקן ידועות כמסרטנות (גורמות לנזקים ב-DNA), חלקן משפיעות לרעה על מערכת העצבים, חלקן פוגעות בדרך בפלורה של המעיים, חלקן מתחזות למתכות אחרות שהגוף צריך ובכך גורמות לנזק וכו’…

ועכשיו חזרה לנושא – כאמור, העולם שלנו מזוהם, והוא ממש לא דומה לעולם הקדמוני. בדיוק מהסיבה שגוף האדם לא התפתח בצורה כזו שתאפשר לו לעכל דגנים וליהנות משומן טראנס, כך הוא גם לא התפתח לחשיפה גבוהה מדי של מתכות כבדות מסביבתו. הצרה היא שאת הדגנים ואת השומן טראנס אנחנו יכולים להפחית לגמרי מהתזונה, אך את המתכות הכבדות הרעילות – זה כבר מסובך יותר. למעשה, אם תרצו להפחית אותן לרמה אפסית, תיאלצו לא לאכול כלום לא לשתות כלום. לא הפתרון האידיאלי ביותר…

אבל כמו שאמרתי, באמצעות מספר צעדים פשוטים למדי, אנחנו כן יכולים להפחית את החשיפה למתכות הכבדות הרעילות – ובהרבה! תאמינו לי, אלה צעדים כה פשוטים, שעליכם לפעול לפיהם מספר פעמים בודדות עד שתאמצו אותם כהרגלים נוספים לכל דבר.

שימו לב – מאחר ולא היה ניתן לכתוב על כל המתכות הכבדות בפוסט אחד, בחרתי לפרט רק על-5 המתכות הרעילות והנפוצות ביותר בתזונתנו בפרט ובסביבתנו בכלל (אלומיניום, ארסן, כספית, ניקל ועופרת). על כל מתכת כתבתי רקע כימי קצר, ופירטתי נזקיה הביולוגיים ואת מקורות הזיהום שלה (שם גם כלולות הדרכים שבאמצעותן ניתן להפחית את החשיפה).

קריאה נעימה.

אלומיניום

רקע כימי:

האלומיניום היא אחת המתכות הנפוצות ביותר בעולמנו, אולם מפאת העובדה שיון האלומיניום הוא ריאקטיבי מאוד, לא ניתן למצוא אותו במצב חופשי בטבע (=הוא תמיד יהיה מחובר לחומרים אחרים).

האלומיניום נמצא כמעט בכל מקום, ובעצם כל המזונות שאנחנו אוכלים מכילים אלומיניום – גם הטבעיים. אם כי חשוב לציין שברובם המינון נמוך מכדי להזיק (האלומיניום מגיע לאוכל שלנו דרך האדמה, בה הוא נמצא באופן טבעי).

כמו כן, האלומיניום הוא חומר קל משקל וזול – שני פרמטרים חיוניים ביותר לתעשיות שונות, ובין היתר גם לתעשיית המזון (תחשבו מה זה אומר…).

נזקים ביולוגיים:

רוב האלומיניום שאנחנו אוכלים (או סופגים דרך העור) מופרש בצואה, אבל בדרך הוא יפריע לספיגת זרחן (יסוד החיוני לכל תא בגוף – בין אם זה ל-DNA ובין אם זה ל-ATP, תוצר האנרגיה של התאים).

האלומיניום שלא הופרש בצואה, ניטמע בסופו של דבר ברקמות, ושם הוא נשאר לנצח. אה, וכאילו בשביל לעצבן, הרקמות המועדפות עליו הן השלד והמוח.

ואפרופו מוח – מכאן האמונה הרווחת שאלומיניום גורם לאלצהיימר (כנראה עקב הצטברות יוני אלומיניום במוח שכאמור אוהבים להתחבר לחומרים אחרים), אם כי יש לציין שהמחקרים המקשרים בין האלומיניום לאלצהיימר די סותרים בינתיים.

מקורות זיהום:

%d7%9e%d7%9c%d7%97-%d7%97%d7%a8%d7%90

מלח דק. מכיל לא מעט אלומיניום

ככלל, ככל שהמזון מעובד יותר, כך ייתכן שהוא מכיל יותר אלומיניום. למשל, מלח טבעי כמו מלח הימאליה יכיל אלומיניום בכמות זניחה אם בכלל, ואילו מלח שולחני דק, שזהו המלח המעובד ביותר הקיים בשוק, יכיל רמות גבוהות יחסית של אלומיניום (האלומיניום משמש כחומר מונע-התגבשות בתעשיית המלח השולחני).

אבל האם זה אומר שצריך לוותר על מלח שולחני זול ולעבור לצרוך מלח הימלאיה ב-25 ש”ח? ובכן, אם אתם ממש רוצים להקפיד, אז כן, אבל למען האמת – גם אם תמשיכו להשתמש במלח רגיל סביר להניח שאתם עדיין לא תגיעו לריכוזים גבוהים מדי של אלומיניום בתזונה.

אם כך, אז איך כן ניתן לצמצם בצריכת האלומיניום?

התשובה נמצאת לא בסוג המזון, אלא בכלי הבישול ובעזרי הבישול. כן, כמו שניחשתם, מדובר ברדיד אלומיניום ובמחבתות וסירים המצופים באלומיניום. אם אתם משתמשים במוצרים אלה באופן תדיר למדי, אז דעו שאתם נחשפים לרמות גבוהות מאוד של אלומיניום, שיכולות לגרום לכם ללא מעט נזק בעתיד.

למה?

%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%9d

רדיד אלומיניום. מוטב לזרוק אותו מהמטבח

זוכרים שאמרתי שיון האלומיניום הוא יון ריאקטיבי מאוד ונקשר לחומרים אחרים? אז כאשר חושפים מזון לרדיד אלומיניום (שזה אלומיניום טהור) או למחבת עם ציפוי אלומיניום, יוני האלומיניום נודדים במהירות לאותו מזון. למעשה, מחקרים הראו שרמות האלומיניום נעו בין 60 ל-537 מ”ג לארוחה שהוכנה באמצעות מוצרי אלומיניום (בעוד שהכמות המומלצת היא 50 מ”ג ליום (!) ולמען האמת גם כמות זו שנויה במחלוקת…).

הפער הגבוה בכמות האלומיניום שהתגלה בכל ארוחה נובע מהעובדה שמהירות הזליגה של יוני האלומיניום תלויה במספר משתנים: למשל, ככל שהמזון חומצי יותר, מתובל יותר, מלוח יותר, ונמצא בטמפ’ גבוהה יותר, כך זליגת היונים היא ”יעילה” יותר. במילים אחרות – להשרות חזה עוף בלימון, מלח ותבלינים, לעטוף אותו ברדיד אלומניום ואז לבשל אותו בתנור על חום גבוה – זה לא רעיון כל כך טוב…

אה, ולמעט רדיד אלומיניום וציפויי אלומיניום, מתכת זו יכולה לעבור לגופנו גם דרך פחיות משקה, דאודורנטים, חומרי בניה ומוצרי קוסמטיקה שונים. כמו כן, גם חיסונים שונים רווים מאוד באלומיניום (אבל זו כבר כתבה אחרת). אז קחו זאת בחשבון (או במילים אחרות – עברו לדאודורנט ללא אלומיניום ולמוצרי קוסמטיקה כמה שיותר טבעיים. פחיות משקה גם ככה אין בפליאו…).

ומה בדבר רדיד האלומיניום? האם יש לו תחליף?

ובכן, אם אתם רוצים לצלות שורשים במדורה, אתם יכולים לצלות אותם גם בלי אלומיניום (אם האדם הקדמון צלה אותם ככה, אין סיבה שגם אתם לא) – הבונוס הוא שצלייה כזו אפילו טעימה יותר! אה, ואת החלק השחור עדיף לא לאכול (מסרטן…).

%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%99

ככה צולים ירקות – בריא יותר, טעים יותר, קדמוני יותר

אם אתם רוצים לאפות ירקות עם נייר אלומיניום, אז פשוט תשמשו בתבנית פיירקס עם מכסה או בקדירה עם מכסה (וגם כאן, הטעם הוא אפילו מוצלח יותר). טיפ נוסף – ניתן לאדות את הירקות על מנת לרככם ורק אז להכניס לתנור (על הדרך יחסוך לכם חצי שעה של חשמל…).

אם אתם רוצים לעטוף משהו באלומיניום על מנת שישאר חם (כמו, רחמנא ליצלן, סנדוויץ’) אז אתם יכולים לעטוף אותו גם במגבת או בנייר-מגבת. אלומיניום לא באמת שומר על חום – זה סתם בולשיט.

ארסן

רקע כימי

גם הארסן הוא מתכת כבדה הרעילה לבני האדם, אך חשוב להבדיל בין סוגיו השונים:

ארסן אורגני – ארסן זה מופיע קשור עם פחמן, והוא אינו רעיל (יכול להימצא באופן טבעי במזונות מהצומח ומהחי).

ארסן לא-אורגני – נמצא באדמה ובסלעים, ומפאת היותו מסיס במים, יכול לחדור בקלות למי השתייה. ארסן זה רעיל מאוד.

באופן טבעי, אין שום סיבה שהארסן הרעיל יימצא במזון שלנו, אך בגלל הזיהום הגדול שיש בעולמנו – הוא מצליח לחדור לאוכל שלנו ולגוף שלנו. עוד מעט נבין כיצד.

נזקים ביולוגיים

כמו הרבה מתכות כבדות אחרות, הארסן לא יגרום לנזק בטווח-קצר, אלא אך ורק בטווח ארוך. הכוונה היא שגם אם תאכלו מנה עם כמויות אסטרונומיות של ארסן, סביר להניח שלא תוכלו להרגיש בתסמינים כלשהם לאחר הארוחה. אבל אל דאגה, התסמינים יגיעו בעוד מספר שנים.

ומה הם אותם תסמינים? ובכן, הכמות שלהם עצומה. למעשה, בשנים האחרונות הצטברו כל כך הרבה מחקרים וראיות לרעילותו של הארסן שניתן לומר שהוא איכשהו קשור כמעט לכל מחלה.

הארסן הוכח וודאית כמסרטן (בעור, בריאות, בשלפוחית השתן, ואיפה שאתם רוצים. סימוכין: 1, 2, 3, 4, 5), ובנוסף כגורם ל: מחלות לב, לחץ דם, סכרת סוג 2, נזק לנוירונים במוח (=דמנציה), קטרקט, שבץ מוחי, בעיות חברתיות, בעיות התפתחות, הפרעות קשב, פגיעה באינטליגנציה, וסיכון מוגבר למומים מולדים.

אז היכן מסתתר הארסן הנוראי הזה? המשיכו לקרוא ותגלו.

מקורות זיהום

הארסן מגיע לגופנו דרך מי שתייה מזוהמים (לא בישראל, תרגעו), בשר ועוף (בעיקר דרך תרופות וזרזי גדילה המכילים לא מעט ארסן – השתדלו לקנות ארוגני!!!),  וכמובן – אורז.

ובכן, מי שתייה מזוהמים כעיקרון אין בישראל, ואם קונים בשר ועוף אורגניים אז אין חשש להרעלת ארסן. אם כך, נשארה רק סוגיית האורז.

אבל רגע רגע, איך ארסן מגיע לאורז? ולמה דווקא הוא?

לנוחיותכם, אנסח את התשובה כהוכחה מתמטית:

  1. האורז, בהשוואה למיני דגן אחרים, הוא טיפוס שאוהב לספוח אל עצמו המון רעלים.
  2. האורז מגודל בשדות המוצפים בשפע מים.
  3. רוב שדות האורז נמצאים באסיה.
  4. באסיה יש לא מעט מים מזוהמים.
  5. במים מזוהמים יש שפע ארסן.

מכאן נובע – באורז יש הרבה ארסן (כלל המעבר). מש”ל.

אם כי למען האמת, אומנם זה נשמע חד משמעי, אך כמות הארסן באורז תלויה מאוד באזור בו הוא גודל ובכמות המים המזוהמים ששימשו לגידולו. במילים אחרות, זה תלוי בשדה ובמים. אך מאחר ואנו לא יכולים לבדוק מהיכן מגיע האורז שלנו, מוטב שנתייחס לעובדה שהאורז מכיל המון ארסן כמובנת מאליה.

אז כיצד לצמצם בצריכת הארסן דרך האורז?

%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%96

כך מגדלים אורז

אם אתם אוכלים אורז לעתים רחוקות, אין סיבה שתיבהלו – צריכת הארסן שלכם לא אמורה להיות גדולה מדי, אם כי אני עדיין ממליץ שתקראו את ההמשך. אה, והכוונה ב”אורז”, זה לכל מוצרי האורז – אטריות אורז, פריכיות אורז, קורנפלקס, חלב אורז, קמח אורז ושאר מוצריו…

אז על מנת לצמצם בצריכת הארסן דרך האורז, הצעד הראשון שיהיה ראוי לנקוט בו הוא לצמצם בכל מוצרי האורז שנמנו לעייל (בהמשך תבינו מדוע). זה לא אמור להיות קשה כל כך כיוון שבפליאו גם ככה אין אותם ממש (תלוי מה מידת ההחמרה שלכם בפליאו).

הצעד השני יהיה לעבור לצריכת אורז בסמטי לבן בלבד. ממחקרים איכותיים שבדקו את כמויות הארסן בסוגי האורז השונים, נמצא שהאורז הבסמטי סופח אליו הכי מעט ארסן (מקור). כמו כן, נמצא שאורז לבן מכיל הרבה פחות ארסן מאורז מלא (הסיבה היא שהארסן נוהג להצטבר בקליפה – ממש כמו הרבה רעלים ורעלנים אחרים). על הדרך תוכלו ליהנות מהאורז עם המדד הגליקמי הנמוך ביותר (כידוע, לאורז בסמטי ערך גליקמי נמוך בהשוואה לשאר סוגי האורז). אה, ואין חשיבות לצריכת אורז אורגני מבחינת כמויות הארסן.

הצעד השלישי יהיה להתרגל לבשל את האורז בצורה הבאה: (שבאופן ”מפתיע”, היא הצורה המסורתית לבישול אורז).

  1. ראשית, שטפו היטב את האורז (פעולה שיכולה לצמצם בכמעט 30% מכמות הארסן באורז).
  2. לגבי השריה – הדעות חלוקות. עם זה אורז מלא, אז לחלוטין מומלץ להשרות. אם זה אורז לבן – אם אתם יכולים, תשרו, אם לא, לא נורא.
  3. בשלו את האורז בשפע מים (ההמלצות הן 6-8 כוסות מים על כל כוס אורז). לאחר הבישול יש לשפוך את המים הנותרים (כ-57% ארסן מהאורז הופרש אליהם) – האורז מפריש את הארסן שלו במים רותחים. המלצה שלי – בבישול כזה אין צורך לבשל את האורז יותר מדי זמן. אני אישית מרתיח את המים ונותן לאורז לרתוח כ-5 דקות או פחות וזהו. כך יתקבל אורז אחד אחד ולא דייסה (ולמען האמת זו גם השיטה המסורתית לבישול אורז, אז אם כבר קדמוניים אז קדמוניים עד הסוף).

לסיום חשוב לציין שילדים נוטים לאכול ארסן בין פי 3 לפי 10 מאשר מבוגרים. זה נובע מהעובדה שבד”כ ילדים אוכלים יותר מוצרי אורז ממבוגרים (חטיפים על בסיס אורז, קורנפלקס…) ומהעובדה שמשקלם של הילדים נמוך יותר, אז קחו זאת בחשבון. התשדלו לצמצם בצריכת מוצרי האורז של ילדיכם.

ועוד משהו – אנשים רבים שלא מחמירים יותר מדי בפליאו נוהגים להחליף את הלחם בפרכיות אורז ואת הפסטה באטריות אורז. המלצה שלי – אל תעשו את זה! לאור רעילותו העצומה של הארסן מסתמן שמוצרים אלה אפילו גרועים יותר! (שלא לדבר על זה שלאכול אורז בצורה מעובדת כמו בפרכית, זה בכלל לא טבעי לגוף שלנו, ובנוסף – רוב הפעמים הפרכיות נעשות מאורז מלא – מה שאומר יותר ארסן ויותר רעלנים).

כספית

רקע כימי

הכספית היא חומר מצוין ליצירת סגסוגות כימיות עם מתכות רבות, ביניהן זהב, אלומיניום וכסף (סגסוגת מוכרת מכספית היא האמלגם). תכונה זו גרמה לכספית להיות שימושית מאוד בתעשיות שונות. בעיקר בתעשיית מוצרי החשמל והרפואה.

כידוע, הכספית נוזלית בטמפ’ החדר.

נזקים ביולוגיים

כספית היא המתכת הרעילה הידועה ביותר לשמצה. ובצדק. היא נדיפה החל מ-20 מעלות צלזיוס, והיא יכולה להיספג לגוף במגע ישיר עם העור, דרך מערכת הנשימה או דרך מערכת העיכול.

הכספית היא נוירוטוקסין (=רעלן המפריע לפעילות החשמלית של העצבים). מספיק שתא עצב ייחשף לכספית כ-30 שניות, והתא הזה יתנוון. ייתכן וגם כאן יש קשר מסוים לאלצהיימר ולאוטיזם, שכן פגיעה בתא עצב יכולה להתבטא בהיחלשות קוגנטיבית וזכרון רעוע. בנוסף לכך, נמצא שילדים הנולדו לאמהות שנחשפו לכמויות רבות של כספית בזמן הריונן סבלו מפיגור שכלי, שיתוק מוחי, והפרעות ראייה ושמיעה.

כמו כן, הכספית מדכאת אנזימים התלויים בסילניום, הנקראים ”סלנו-אינזימס”. אנזימים אלה הם נוגדי חמצון חשובים מאוד במוח ובמערכת האנדוקרינית. על מנת להפחית את הנזק שהכספית גורמת, מומלץ להעשיר את התזונה באגוזי ברזיל (המכילים כמות סלניום רבה). (סימוכין: 1, 2).

בנוסף, מחקרים מצאו שמאכלים כמו כוסברה, פטרוזיליה ואצות ים יכולים לעזור עם ניקוי הכספית מהגוף (סימוכין: 1, 2).

מקורות זיהום

מקור הזיהום הגדול ביותר לכספית הוא סתימות אמלגם בשיניים. כעיקרון, אם האמלגם ממוקם כראוי על השן, אין חשש לזליגת כספית. ובכל זאת – לפעמים מוטב לא לקחת סיכונים ולהסיר סתימות כאלה (למי שהנושא רלוונטי יותר  – ממליץ לקרוא עוד, אחרת תישארו עם מנה יומית של כספית בפה…). (סימוכין: 1, 2).

מקור נוסף, ידוע גם, הוא דגי ים גדולים, וזאת עקב העובדה שכיום הכספית מגיע לים בכמויות עצומות דרך פליטות של מפעלים שונים ותחתנות כוח שונות, המזרימות לא פעם את שפיכהן לים. את הכספית שבים בולעים הפלנקטונים הקטנים, שאותם בולעים הדגים הקטנים, שאותם בולעים הדגים הגדולים. במילים אחרות – דגים הנמצאים במעלה שרשרת המזון (דג חרב, כריש, מקרל…) יכילו יותר כספית מדגים קטנים הנמצאים במקום נמוך בשרשרת המזון (סרדינים, שפרוטים…).

מדגים לא כדאי להימנע (אומגה 3), אך מוטב שהם יהיו איכותיים וקטנים כמה שיותר (במילים אחרות, אל תאכלו יותר מדי כרישים, ואני אישית גם מגביל את צריכת הטונה שלי).

מקורות זיהום נוספים לכספית הם חיסונים שונים (בהם היא משמשת כחומר משמר), סתימות שיניים חוץ מאמלגם (וודאו תמיד ממה מורכבת הסתימה), ריסוסים ונורות פלורוסנט.

ניקל

רקע כימי

אין כל כך מה לפרט על ניקל מבחינה כימית, אך חשוב לציין שהוא חומר מצוין העמיד מאוד בפני חמצון, ולכן משמש תעשיות רבות מאוד – מתעשיית התכשיטים ועד תעשיית הפלאפונים (שניהם חפצים שאנו נושאים קרוב לגופנו באופן מתמשך).

נזקים ביולוגיים

הניקל חיוני לגופנו, אך בריכוזים נמוכים מאוד. הוא נמצא באופן טבעי בכל מקום (מים, אדמה, אוויר…), אך מאחר ותעשיות רבות נעזרות במתכת זו, אנו חשופים להמון מוצרים המכילים אותה, וחשיפה זו אינה בריאה לנו בלשון המעטה (קראו בתמצית כאן).

לא ברור האם הניקל מסרטן, אך תרכובות מסוימות המורכבות מניקל, כמו למשל אדי ניקל-גופרתי, הוכחו כמסרטנות וודאיות.

הניקל יוצר רדיקלים חופשיים רבים (שבסופו של דבר יכולים לגרום לסרטן) באמצעות ריאקציית פנטון. בנוסף, הוא ידוע כמזרז חמצון שומנים וכמדכא נוגדי חמצון שונים.

כמו כן, ניקל דו ערכי (Ni2+) נקשר לכמה חלבוני כרומטין (חלבונים הנלווים לדנ”א) בתאי גוף ובתאי זרע, וזה בתגובה עלול לגרום באמצעות יצירת פראוקסיד (H2O2) לנזקים חימצוניים שמביאים לשינויים מבניים לחלבונים ולדנ”א. אפקטים אלה, עלולים לשנות את דיוק של שיכפול הדנ”א ואת הביטוי הגני, ובכך לאפשר התמרה סרטנית, כולל כזו המועברת מאב לצאצאיו (ומכאן הסיבה שהניקל נחשב לחומר קרצינוגני – כלומר, מהחומרים המסוגלים להתחיל תהליך שבסופו עלול להוביל לסרטן).

לא אלעיט עליכם בעוד רקע ביוכימי, אך בנוסף לסרטן, הניקל ידוע כגורם לאלגריות המתבטאות בעור. אלגריות אלה יכולות להתרחש כאשר יש מגע ממושך עם ניקל (דרך תכשיטים ופלאפונים). בכל מקרה, אם אתם סובלים מבעיית עור כלשהי ואינכם יודעים מה מקורה, קראו עוד קצת על אלרגיה לניקל.

מקורות זיהום

אז למעט החפצים שכבר הזכרתי למעלה, הניקל נמצא בכלי בישול המצופים בניקל או בפלדת אל-חלד, קופסאות שימורים ממתכת, סתימות שיניים, גשרים לשיניים וכו’.

מבין כל אלה חשוב מאוד להקפיד לא לבשל בכלי בישול המצופים בניקל או בפלדת אל-חלד, ובמקום זאת להעדיף כלי בישול מברזל, אמייל וזכוכית. לגבי שימורי המזון – אם אתם יכולים, המנעו משימורים בקופסאות ממתכת והעדיפו שימורי זכוכית בלבד. בכל מקרה, במידה ואין ברירה, הקפידו שקופסת השימורים ממתכת היא ”ישרה” וחלקה ולא ”מקופלת” ועקומה (אחרת תיתכן זליגת חומרים ממנה).

מבחינת תכולת הניקל במזונות שונים הנתונים סותרים, אם כי ידוע שהניקל נמצא ברמות גבוהות בקקאו, בקטניות, בדגנים (בעיקר מלאים), באגוזים (ולכן עדיף להשרותם), באבקת אפייה (העדיפו להשתמש בסודה לשתייה) ובירקות ופירות שונים (אבל באמת שאין צורך לדאוג לגביהם, אלא אם אתם אלרגיים לניקל).

כמו כן, ידוע כי ויטמין C, ברזל ותוספים פרוביוטיים יכולים להפחית את ספיגת הניקל מהמזון.

 עופרת

רקע כימי

גם העופרת היא מתכת רעילה, ולמרבה הצער היא מופיע בחיי האדם המודרני בשכיחות גבוהה מאוד בהרבה אופנים שונים. על מנת להבין היכן היא נמצאת ומדוע, נציין עליה תחילה מספר עובדות כימיות:

  1. צבעה של העופרת אפרפר עם גוון כחלחל. אולם כאשר היא מתמזגת עם אוויר, צבעה הופך לאפור.
  2. עופרת טהורה היא דבר נדיר בטבע, ורוב הפעמים מוצאים אותה קשורה לחומרים אחרים כמו נחושת, אבץ וכסף.
  3. העופרת היא חומר מבודד מצוין.
  4. העופרת ידועה כחומר החוסם כל קרינה מייננת (כולל קרינת גמא, הקרינה הקטלנית ביותר).

בזכות כל התכונות הללו העופרת שכיחה במיוחד בכבלים החשמליים (מפאת היותה חומר מבודד מצוין כאמור), בחפצי מיגון מפני קרינה (אשר נמצאים בחדרי רנטגן וכורים גרעיניים), באמל”חים למיניהם (בעיקר בקליעים), גפרורים, חומרי הדברה, סוללות, צבעי קיר, משקולות וכו’…

נזקים ביולוגיים

העופרת קטלנית ומסוכנת מאוד לבני האדם. למעשה, היחשפות רבה לעופרת בטווח זמן קצר יכולה לגרום להרעלה (הרעלת עופרת) וכתוצאה מכך למוות מיידי במידה והלוקה לא זוכה לטיפול רפואי. זה לא מפתיע כאשר מגלים שהעופרת מזיקה ל-2 מתוך 3 המערכות המרכיבות את משולש החיים – מערכת הדם ומערכת העצבים.

העופרת המגיעה לדם פוגעת בייצור ההמוגלובין, ומפגיעה זו פחות חמצן יוכל להגיע לתאים. כמו כן, העופרת גורמת לאקסון של תאי העצב (סיבים המחברים תאי עצב) להתנוון ולאבד את עטיפת המיאלין שלהם (המיאלין הוא מעטה המשמש להגברת הבידוד החשמלי של הסיב. מחסור בו יגרום להאטת ה”זרימה” של הדחפים העצביים). במוחם המתפתח של ילדים, החשיפה לעופרת גורמת לנזקים גדולים יותר: מחקרים העלו שהיא פוגעת במבנה הסינפסות, בקליפת המוח ובהתפתחות הנוירוכימית שלו.

מקורות זיהום

%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%97-%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%a2

העופרת משמשת לציפוי כל האמל”חים כמעט

ובכן, ככל הידוע לנו היום העופרת יכולה לחדור לגוף דרך האוויר, המזון, והעור.

המודעות לנזקי העופרת חשובה במיוחד לחיילים שבינינו, וזאת מאחר ושהייה במטווח קליעה יכולה לסכן אתכם מאוד: רסיסי העופרת שנפלטים לאחר כל ירייה חודרים לאוויר, ומשם לריאות. כמו כן, גם בעת החזקת הרובה עצמו יש סכנה היות והעופרת מצפה את קליעי הרובה וחלקיו, וכך יכולה לחדור דרך העור.

למען הקטנת החשיפה לעופרת במטווחי הקליעה, מומלץ לחבוש כובע ולשים מסיכה. כמו כן, לא מומלץ לאכול באזור וראוי לשטוף לאחר הירי את כל חלקי הגוף שהיו חשופים.

כמו כן, אם אתם עובדים בתעשייה, ומתעסקים בסוללות\מגני קרינה\ציוד רפואי\מנועי סילון\מעגלים אלקטרוניים או אם אתם מתעסקים בפיתוח סרטי צילום רפואיים, אז דעו שסיכונכם להרעלת עופרת הוא גבוה יותר. שמרו על כללי הבטיחות בעבודה שלכם.

לגבי עופרת במזון – מאחר והכמויות לרוב קטנות והנתונים סותרים, לא ראיתי צורך לציין את המזונות המכילים עופרת.

 קדמיום, בריליום, נחושת, כרום וכל השאר

כל שאר המתכות הרעילות, שבמרכזן ניצבות המתכות שנמנו בכותרת, נמצאות בכל מקום סביבנו ולא פעם בכמויות מסוכונות מאוד – מבשר, פירות וירקות, דרך ציפויי מתכת וצבעי קיר, ועד לשפכים, זיהום אוויר וכו’…

לצערנו, העולם שלנו כבר מזוהם ברמה כזו שאנחנו לא באמת נוכל להימנע משאר המתכות הרעילות השורצות סביבנו. אבל, מאחר ולמתכות הללו אנחנו לא נחשפים בתדירות כזו גבוהה כמו למתכות הקודמות אנחנו לחלוטין יכולים להחשיב אותן כ”הרע במיעוטו”, ואתם לא באמת צריכים לדאוג לגביהן (אלא אם כן אתם עובדים במפעל תעשייה).

בכל אופן. לסיום הפוסט הארוך הזה, אני חייב להודות שלאחר שחקרתי את הנושא רבות, הגעתי למסקנה שבאמצעות מעבר לאורח חיים פליאוליתי ובאמצעות הדגשים התזונתיים שהועלו לאורח הכתבה (בייחוד בכל הקשור לאלומיניום, ארסן וכספית) ניתן יהיה להפחית את החשיפה למתכות הרעילות למינימום האפשרי. בכל מקרה, זכרו לא להיות קיצוניים מדי.

Posted in Uncategorized, מדריך | Leave a comment