בדיקות דם למתחילים – חלק ב’

בדיקות דם למתחילים

חלק ב’

 

בחלק הראשון עברנו על בדיקות דם בהקשר של כולסטרול ובלוטת תריס. הפעם נעבור על עוד שלוש בדיקות פשוטות: מה שקשור לסוכר, ויטמין די וCRP.

גלוקוז בדם

בדיוק כמו פרופיל השומנים, כשמדברים על סוכר כדאי שנבדוק כמה דברים:

  • רמת גלוקוז בדם במצב של צום
  • רמת המוגלבין A1c.
  • רמת גלוקוז לאחר ארוחה

רמת גלוקוז בצום

הבדיקה הזו נעשית במצב של צום (Dah..) ומעידה על הכמות של הגלוקוז בדם. גלוקוז הוא חומר הכרחי לגוף, אחרת הוא לא הגוף לא היה טורח לאגור אותו או לייצר אותו בעצמו במקרים מסויימים. הצרכן הכי גדול בגוף של הגלוקוז הוא המוח – כ-400 עד 500 קלוריות ביום!

המכניזם מסביב לגלוקוז דיי פשוט: כשאוכלים פחממות ההורמון אינסולין “דוחף” את הגלוקוז שלא נצרך לשימוש מיידי לתוך מחסנים יעודיים – מאגרי הגליקוגן (בעיקר בכבד, ומעט יותר בשרירים). כשהגוף מרגיש בחוסר בגלוקוז בדם, ההורמון גלוקגון (Glucagon) עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה – משחרר גלוקוז מהמחסנים לדם.

למרות שגלוקוז הכרחי לתפקוד הגוף, הוא גם רעיל. לא נכנס לזה, אבל אם מעניין אותכם תחפשו חומר על Advanced Glycation End-Products – AGE. כמו שפאראצלסוס אמר – “רק המינון עושה את הרעל”, כלומר ברמות מסויימות גלוקוז הוא סבבה, ומעל הרמות האלו הגלוקוז מזיק. פול ג’יימנט כתב פוסט מרתק על כל הנושא הזה, והוא תיאר את היחסים של בריאות מול רמת גלוקוז בגרף הבא:

גרף גלוקוז מול תועלת

גרף גלוקוז מול תועלת

מעט מדיי, יותר מדיי – יש נזקים וחסרונות. המטרה היא לשאוף להיות בתחתית עקומת ה-U, שם היתרונות עולים על החסרונות. כלומר, ופה דווקא יש הסכמה עם קופות החולים – רמות של 70 עד 100 מ”ג\ד”ל הן בסדר.

עוד נתון מעניין שעולה מתוך הפוסט הזה, הוא שיש יחס הפוך בין רמת הגלוקוז בדם לבין כמות הפחממות הנאכלת. ככל שאתה אוכל פחות פחממות, כך יהיה יותר גלוקוז בדם, וההיפך. הכלל אצבע הוא – אם אתה רוצה להעלות את רמת הגלוקוז בדם – תאכל פחות פחממות. רוצה להוריד? תאכל יותר פחממות (ממקור בטוח כמובן!) *ביחס לשומן ולחלבון.

המסקנה האחרונה של פול ג’יימנט בנושא, היא שרמה של כ-90 עד 100 מ”ג\ד”ל גלוקוז בדם היא השיווי משקל האופטימלי ביותר. בלי סטרס על הגוף להוריד או להעלות את הכמות. צריכה של כ-20% מהקלוריות היומיות כפחממות אמורה להביא את הגלוקוז למצב הזה.(אני בטוח שלאסכולת הZero-Carbs יהיה הרבה מה להגיד בנושא).

ולמען הסדר הטוב, כריס קרסר ציין 2 מחקרים: מחקר שהראה שגלוקוז בצום מעל 95 העלה את הסיכוי לפתח סכרת בגיל מאוחר יותר, ומחקר שהראה שמעל 91 הסיכוי גדל. חשוב לציין שמחקרים אלו כנראה שבוצעו תחת דיאטה אמרקאית רגילה (SAD) ולא סוג כלשהו של פליאו\דל-פחממות לכן לא צריך להתרגש יותר מדיי כי א’-רמת גלוקוז והשפעתה תלויה מאוד מיחס אבות המזון ואם תאכלו דל-פחממות אלה יהיו כנראה הרמות שלכם וב’- גלוקוז בצום הוא רק פיסה אחת מהפאזל וצריך להתסכל גם על אחרות.

גלוקוז – ערכים נורמליים: 70-100 מ”ג\ד”ל.
ערכים מומלצים (ע”פ פול ג’יימנט): 90-100 מ”ג\ד”ל.

המוגלבין A1c

יש עוד דרך למדוד סוכר בדם, דרך תאי דם אדומים. בגלל שלגלוקוז יש נטייה להדבק לכל מיני דברים, הוא נדבק גם לתאי דם אדומים ונשאר שם. זוהי אמורה להיות מדידה אמינה יחסית, בגלל שאורך החיים של תאי דם אדומים הוא כ-120 יום, לכן זוהי מדידה שמשקפת את מצב הסוכר בדם בשלוש חודשים אחרונים. תוצאות המדידה מראות כמה (באחוזים) מתא הדם האדום נדבק לגלוקוז –  5.2% או 6% או 3.8%.

howzey @Flickerהבעיה שיש מחקר שמראה שדווקא אורך החיים משתנה בין אדם לאדם, לכן הצטברות הגלוקוז על התאים יכולה להיראות כ-“מעט מדיי” או “יותר מדיי” ביחס לנורמה שמצפים לראות אחרי 120 יום לאדם שיש לו גלוקוז של כ-100 מ”ג\ד”ל בדם. לכן זה מאוד אישי ומשתנה מאדם לאדם, בהתאם לרמת הגלוקוז בצום ואורך חיי התאים האדומים שלו.

ובכל זאת, מה ההמלצות הרשמיות? אז לפי כמה מחקרים (1, 2, 3), רמות נורמליות הם מתחת ל-5%, כשרמות מעל 4.6 מתחילות להעיד על בעיות. מצד שני, יש מחקר שהראה שגם עם רמות “נורמליות” אנשים מפתחים סכרת.

בשורה התחתונה, זה לא ממד מספיק טוב. אבל אם אתם מתעקשים:

A1c – ערך נורמלי: מתחת ל-5.

רמת גלוקוז לאחר ארוחה

למרות שזה לא ממש למתחילים, כי צריך בשביל זה להשיג מד-גלוקוז (לא שזה כזה יקר), אני בכל זאת אעבור על עוד פיסת פאזל חשובה בעניין הגלוקוז: רמתו בדם שעתיים לאחר ארוחה.

ע”פ האגודה האמריקאית לסכרת (ADA), רמות נורמליות הם מתחת ל-140, בין 140 ל-200 כמצב של קדם-סכרת, ומעל 200 הם כבר מצב של סכרת. אבל אצל אנשים בריאים, הרמה צונחת מתחת ל-120 או אפילו מתחת ל-100. זה לא בא לטעון שאין אצל אנשים בריאים עליות חדות, אבל לרוב אין. המספרים של ADA הם גבוהים מדיי.

כשמספר עולה מעל 140 ונשאר שם לאורך זמן, מתחילים הבעיות: תאי הבטא של הלבלב (נו, האלה שמפרישים אינסולין, לא משהו חשוב מדיי…) נהרסים, יש נזק עצבי, מעל 160 תאי הסרטן מתחילים לשגשג, מעל 155 יש קורולציה (לא קשר של סיבה ותוצאה אמנם) של עלייה במחלות לב, ועוד.

אז בהחלט כדאי להישאר ברמות יותר נמוכות.

רמת גלוקוז לאחר ארוחה  – ערך מומלץ: מתחת ל-120 מ”ג\ד”ל.

שוב, ממש כמו בעניין השומנים – הכל קשור זה לזה, ואי אפשר לקבוע את בריאותכם ע”פ נתון אחד בנקודת זמן אחת. עדיף לקחת את כל חלקי הפאזל, בכמה נקודות זמן ולראות את כל התמונה.

ויטמין D

ויטמין הוא שם כולל לכל התרכובות שהגוף לא יכול לייצר לעצמו אבל זקוק להן בכל מקרה. ויטמין D הוא טכנית לא ויטמין, כיוון שהגוף מסוגל לייצר אותו לבד. תאי עור הנחשפים לקרני UVB (מהשמש כמובן!) מסנתזים את הכולסטרול (ידידינו הטוב) לויטמין D.

אי אפשר להפריז בחשיבותו של ויטמין D – הוא מעורב בהמון תהליכים בגוף. החל מחוזק עצמות, דרך ניהול הסידן והפוספט, עד לרמות הדלקת (דלקיות?) בכל הרמות. חוסר בו עלול לגרום לRickets, היחלשות העצמות ובעיות במערכת החיסונית.

חכם בשמש

yusaini.usulludin @Flicker

למרות שאנחנו נמצאים בישראל, הנמצאת בקו המשווה וחשופה לים של קרני UVB – לרוב האוכלוסיה יש חוסר בויטמין D. למה? כי רוב הזמן אנחנו נמצאים בתוך מבנים, לובשים בגדים, וכשאנחנו כן נחשפים לשמש – אנחנו דואגים למרוח קרם הגנה שחוסם את קרני הUVB (ולא תמיד את הנזק האמיתי, ה-UVA).

במקום הנכון בשעה הנכונה, מספיק חשיפה של 5-15 דקות לשמש כדי לקבל את המנה היומית של ויטמין D. אז מה בכלל הרמה שצריך? בפוסט הזה של מיקי, חוקרים בדקו את הרמות של הויטמין בשבטי ציידים-לקטים באפריקה. מה שהם מצאו הוא שהממוצע היה של 44 ו-48, וחלקם אפילו הגיעו ל-68 (ננו-גרם\מ”ל).

יש כמה מחקרים שבדקו האם תיתכן הרעלה מעודף ויטמין D. הם מצאו שאכן אפשר להגיע לרמה כזו.. אם תקחו כמויות כמעט תעשיתיות של הויטמין בצורה של תוסף. רמה מעל 200-250 נ”ג\מ”ל של ויטמין D בדם היא הסף של הרעילות לפי המאמר הנ”ל – מאוד קשה להגיע לכזה מצב.

הקופות חולים בארץ לא כ”כ סגורות על עצמן בנוגע לערכים מומלצים. רמות של 20 נ”ג\מ”ל נחשבו לרמות טובות, עכשיו ראיתי שהעלו את הסף לאיזור ה-30-32. מנקודת מבט אבולציונית, זה לא מספיק. מיקי כותב שרמה של 50 נ”ג\מ”ל היא שאיפה טוב, ואני מסכים איתו. גם מעבר לזה, איזור ה-60-70 לא צריך להדאיג אף אחד.

אם חסר לכם, במיוחד בימים אלה של חורף, אין מנוס אלא לקחת תוסף בצורה של גלולות או טיפות. אל תבהלו מלקחת אלפי או עשרות אלפי יח”ב (יחידות בין לאומיות) ליום למרות שהמוסדות הרשמיים ממליצים על 300-600 יח”ב ליום. כנראה שתצטרכו לתסף המון בשבועיים הראשונים כדי להגיע לרמה שתרצו, ואז רק “לתחזק” את הרמה הזו במינון יותר נמוך של התוסף.

ויטמין D – ערכים רצויים: לפחות 50 נ”ג\מ”ל. מעל לא יזיק.  

חלבון מגיב C‏  – C-Reactive Protein

נסיים את הבדיקות דם ב-CRP. החלבון הזה מיוצר בתאי הכבד כאשר מתקיימת מלחמה בין דלקת כלשהי למערכת החיסון, אז למעשה הוא מהווה מדד טוב מאוד להימצאות ורמות דלקת שונות בגוף. אם אתם חולים במשהו והמספר גבוהה, הכל “עובד” כמו שצריך. אבל אם אתם לא חולים, ואין לכם איזה בעיות מיוחד, והמספר בכל זאת גבוה – כנראה שיש איזו דלקת שמתחבאת איי שם ברחבי הגוף.

CRP – ערך תקין: מתחת ל-1

לסיכום

עברנו על 5 מרכיבים שכדאי להתסכל עליהם בבדיקות דם. התוצאות יכולות לעזור לכם להגיע למסקנות והחלטות, אבל צריך לקחת בחשבון שבדיקת דם אחת לא שווה הרבה. עדיף לקחת בדיקות דם אחת לכמה חודשים ולהתסכל על הגרף, העליות והירידות לאורך הזמן ולאור השינויים שעשיתם בחייכם.

אני מאוד מקווה שזה עשה לכם סדר בדברים, ואם לא, תרגישו חופשי לשאול שאלות. אני בעצמי גיליתי הרבה דברים חדשים בעת כתיבת פוסט זה, וייתכן שיש נקודות שלא דייקתי בהם או אפילו טעיתי. אם אתם עולים על משהו כזה, תעירו את צומת ליבי ואערוך את התיקונים הנדרשים.

 

מקורות:

This entry was posted in מדריך and tagged , , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

6 Responses to בדיקות דם למתחילים – חלק ב’

  1. מר ספקני says:

    פול ג’יימנט הוא ליצן. לתמיכה בטענה שלו שרמות סוכר 90-100 זה הכי בריא הוא מביא 2 מחקרים. הטור שלו נכתב בנובמבר 2011. במרץ 2011 יצא מחקר שביצע מטא-אנליזה של *עשרות* מאמרים על הקשר בין רמות סוכר בצום ותמותה. התוצאות של מחקר זה הן שאין כמעט הבדל מבחינת תמותה בין ערכים שונים של רמות סוכר בתחום 72-99 (למעשה, בתחום 72-90 הייתה מעט פחות תמותה מסרטן מאשר 90-99).
    http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1008862

  2. Vlad says:

    א’- הוא סוקר את המחקרים ואומר שהטווח התקין הוא בין 70 ל-99. מסכימים?
    ב’ – הוא אומר שהוא מאמין, ואני מדגיש מאמין, שהטווח הבריא למי שאוכל דל-פחממות הוא בין 90-99.
    ג’ – הטווח 90-99 הוא עדיין בתוך 70-99 אז אני באמת לא מבין למה זה כ”כ מפריע לך.

    • מר ספקני says:

      פול טוען ש-(1) הטווח 90-100 הוא אופטימלי לכולם (2) אם אוכלים יותר מדי או מעט מדי פחמימות, רמת הגלוקוז תהיה מחוץ לטווח הנ”ל, ולכן הוא ממליץ על 20% פחמימות.
      את טענה (1) הוא מבסס על *שני* מחקרים (שאחד כלל לא בדק רמות גלוקוז בצום, אלא A1C). אך על הקשר בין רמות גלוקוז בצום ותמותה נעשו *כמעט מאה* מחקרים. הוא אפילו לא היה צריך לחפש ולקרוא מחקרים אלו, אלא לגשת למחקר שהבאתי למעלה שסיכם את תוצאות המחקרים. אך פול לא היה מסוגל למצוא את המאמר הזה, כלומר הליצן לא מסוגל לבצע חיפוש פשוט בספרות מדעית.

      • Vlad says:

        תראה, אני חושב שיש מספיק שוני בין בני האדם, בטח בתגובה של כל אחד לאכילת פחממות והצורך בהם. לי מספיק שהטווח יהיה בין 70 ל-100 כדי להיות מבסוט.

        מעבר לזה – הבאתי קצת חומר תיאורטי שג’יימנט הגה. האם הוא צודק? אולי, אני לא יודע. אין מספיק מחקרים בנושא.
        כן, המחקר שהבאת סוקר המון מחקרים אחרים, אבל לא צריך להיות גאון כדי לנחש שהנבדקים היו אכלני-פירמידת-המזון-הרגילה במקרה הטוב והסוכרתיים במקרה הרע. אם יהיה מחקר שיבדוק רמות גלוקוז בדם והקשר לתמותה\מדדי-בריאות אחרים ב*אנשים בריאים* ולא הג’ו הממוצע, נוכל אולי להגיע למסקנה כלשהי.

        ועד אז, שכל אחד ימצא את כמות הפחחמות שמתאימה לו. אני חושב שזה שגוי לספור ולאכול קלוריות מפחממות רק כדי להגיע לערך “95” בבדיקות דם, ואם זה מה שהובן ממני – אז לא, זו לא הכוונה.

        • מר ספקני says:

          הנקודה שלי היא בדיוק שהטווח המומלץ הוא 70-100 וההמלצה של פול גמינט היא לא מבוססת, כמו שאר ההמלצות שלו (למשל ההמלצה שלו ל-TSH).

  3. דוד מיג says:

    אוקי, ממה שאני מבין פה זה שהטווח של רמות הגלוקוז בדם ( בצום ) צריכה להיות בין 70-99….
    לא הבנתי לגבי הקשר הישיר בין אכילה מופחתת של פחמימות ( אנשי פליאו – עליה ברמת הגלוקוז )…
    תוכל להרחיב? זה לא ברור אם זה בריא או לא- כמו שאנחנו יודעים, אורח חיים פליאולתי- בריא ( לפחות למאמינים בזה)

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *