כל מה שרציתם לדעת על חיידקי מעיים

מאחר והבלוג הזה עוסק בתזונת פליאו, אני מניח שרוב קוראיו כבר שמעו על יתרונותיהם העצומים של חיידקים פרוביוטיים. ובכל זאת, למען מי שלא נמצא בעניינים, נתחיל מהבסיס של הבסיס:

החיידקים שלנו מקיימים איתנו יחסי סימביוזה  שהם יחסי גומלין בין אורגניזמים שונים ובהם כל אחד תורם משהו ההכרחי לקיומו של השני, כך שנוצרת תלות ביניהם. (למעשה, כיוון שהחיידקים חיים בתוך בגופנו, שמם המלא של היחסים הללו הוא ”יחסי אנדוסימביוזה” – כלומר, יחסי סימביוזה כאשר אחד האורגניזמים חי בתוך השני).

החיידקים מאכלסים כל תא בגופנו, ובין היתר נמצאים על העור, בפה, בדרכי השתן, בנרתיק ובעיקר במעי –  בו הם פיתחו את היחסים הסימביוטיים העיקריים והטובים ביותר איתנו:

חיידקי המעי הפרוביוטיים מגנים עלינו מפני חיידקים פתוגניים (החיידקים הרעים), מספקים רכיבי מזון שונים (בעיקר ויטמינים שונים), משפרים את ספיגת המינרלים, עוזרים לעכל תרכובות שונות שהגוף אינו מסוגל לעכל בעצמו, מנטרלים רעלנים שונים ומתכות כבדות ותורמים בעוד הרבה דברים חיוניים אחרים שקצרה היריעה מלפרטם בינתיים.

אז זה היה הבסיס בקצרה. וכעת, בואו ניגש לחלק המעניין – כיוון שמחקר החיידקים שנעשה בשנים האחרונות נמצא בחזית המחקר הביולוגי, ובזכות פרויקט המיקרוביום האנושי, המדע גילה לאחרונה 3 דברים מרכזיים נוספים אודות חיידקי המעיים שלנו:

  1. הרכב חיידקי המעי מושפע מהרכב התזונה שלנו (ולא מהגנטיקה, כמו שנהוג היה לחשוב).
  2. הרכב חיידקי המעי משפיע באופן ישיר על הבריאות הפיזיולוגית, הנוירולוגית והפסיכולוגית.
  3. לחיידקי המעי יש השפעה על ההתנהגויות והחשקים שלנו.

במאמר זה נעבור בקצרה על שלושת הגילויים הללו ונסביר מהם המנגנונים שמסתתרים מאחוריהם. ובכן, הבה נתחיל:

כיצד הרכב חיידקי המעי מושפע מהתזונה שלנו?

כאמור, בינינו לבין החיידקים החיים בתוכנו מתקיימים יחסים סימביוטיים – כלומר, הם תורמים לנו ואנחנו להם. תרומותיהם כבר צוינו בקצרה לעיל, אבל מה אנחנו תורמים להם? למה שהחיידקים ירצו להתיישב בבטננו?

ובכן, בטננו מספקת להם הגנה, אוכל, טמפרטורה יציבה ולחות.

דבר נוסף שחשוב לדעת הוא שהרכב חיידקי המעיים מורכב ממספר זנים, שמתחלקים לשני סוגים עיקריים – פרוביוטיים ופתוגניים. הסוג הפרוביוטי הוא הסוג שתורם לנו, ואילו הסוג הפתוגני הוא הסוג שמזיק לנו (שימו לב! מדובר כאן בהכללה גסה על מנת לפשט את הנושא).

לכל סוג (פתוגוני \ פרוביוטי) יש את הצורך המיוחד שלו, שאם האדם יספק אותו, הוא יוכל לשגשג.

הצורך המיוחד הזה הוא לרוב מקור מזון כלשהו. מדוע?

כאמור, התרומות שלנו לחיידקים הן הגנה, אוכל, טמפרטורה יציבה ולחות. ועכשיו, אם נתבונן ברשימה הזו היטב, ניתן יהיה להבחין שכל התרומות הן ”קבועות”, למעט תרומה אחת. אסביר:
מבחינת הגנה – הבטן שלנו תמיד תהווה הגנה לחיידקים. מבחינת טמפרטורה – בדרך כלל הטמפ’ בגוף האדם יציבה. מבחינת הלחות – כנ”ל. ובכן, נותר האוכל. ואכן, האוכל אותו אנו אוכלים הוא התרומה היחידה שאינה ”קבועה”, אלא משתנה ומגוונת.

כל מזון שונה בהרכבו – וכל סוג וזן יכל לשגשג יותר טוב באמצעות מזון שונה:

בהכללה גסה, החיידקים הפרוביוטיים משגשגים כאשר מזינים אותם ברבי סוכר שונים (בעיקר סיבים תזונתיים ועמילן עמיד), ובנוסף, מחקר איכותי מאפריל 2016 מצא שגם צריכת קפה, תה, יין וקקאו נמצאת בקורולציה עם הימצאות חיידקים פרוביוטיים רבים יותר במעי (מה שנקרא ”פלורת מעיים מגוונת \ בריאה יותר”).

לעומת זאת, החיידקים הפתוגניים משגשגים כאשר מזינים אותם בסוכר – ובעיקר סוכר זמין ופשוט כמו סוכר לבן או סירופ תירס, שקיימים בכל מזון מעובד.

%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%a8

סוכר – מזין את החיידקים הפתוגניים

במילים אחרות, אם אדם מסוים מקפיד לאכול ירקות טריים (בהמשך תראו אילו מהירקות עדיפים), עמילנים עמידים, וגם מוסיף מזונות מותססים לתפריטו, אז סביר להניח שפלורת המעיים שלו בריאה, מגוונת ומאוזנת.

לעומת זאת, אם אותו אדם מבסס את התזונה שלו על סוכרים פשוטים (שנמצאים בלחמים, מאפים, קורנפלקסים, גלידות, ממתקים וכל מזון מעובד אחר), סביר להניח שפלורת המעיים שלו תהיה מאוכלסת בעיקר על ידי חיידקים פתוגניים (מצב כזה נקרא ”דיסביוזיס” – חוסר איזון חיידקי).

גורמים נוספים (אם כי משניים יותר) שיכולים לגרום לדיסביוזיס הם: לחץ נפשי, שימוש בתחליפי חלב אם (חלב אם הוא אחד המקורות להתפתחות אוכלוסיית חיידקים פרוביוטיים אצל ילדים קטנים), תרופות שונות, וכמובן – אנטיביוטיקה.

אבל עד כמה חוסר איזון חיידקי במעיים הוא כל כך נורא? ובכן… כמו שתראו בהמשך, הוא מאוד נורא, ואם לא תתחילו לשמור על פלורת המעיים שלכם כבר מהיום, סביר להניח שבעתיד תעלו את סיכוייכם לחלות במחלות פיזיולוגיות שונות, פסיכולוגיות ונוירולוגיות.

כיצד הרכב חיידקי המעי משפיע על הבריאות הפיזיולוגית?

למרות התפתחותה האדירה של הרפואה, בעולם המערבי עולה שכיחותן של בעיות בריאותיות שונות, כמו למשל: השמנת יתר, בעיות עור (למשל אקנה), חוסרים תזונתיים, אלרגיות, רגישויות למזון (גלוטן ולקטוז בעיקר), מחלות אוטואימוניות, והכי נפוץ – מעי דליף.

אומנם חבר’ה פליאוליטים כמונו מודעים לעובדה ששלל המחלות הללו נובע מתזונה ומאורח חיים גרוע, אך גם בקהילתינו הפורה עדיין חסרה לטעמי המודעות לחשיבות הרכב חיידקי המעי, שכן שלל הבעיות שצויינו לעייל יכולות להיגרם כפועל יוצא של דיסביוזיס כרוני.

מדוע ואיך?

ראשית, חשוב להבין שבמצב של דיסביוזיס כל היתרונות והתפקידים של החיידקים הפרוביוטיים בעיכול המזון מופחתים ואף נעלמים:
כמות רכיבי המזון החיוניים שהחיידקים הפרוביוטיים מפיקים – מופחתת, ויעילות ספיגת המינרלים פוחתת גם היא (אלה שני גורמים מרכזיים לחוסרים התזונתיים המאפיינים רבות מהאנשים בעולם המערבי, ואני מניח שאין סיבה לפרט על הנזק של חוסרים תזונתיים). בנוסף, גם יעילות העיכול של תרכובות שונות פוחתת  (גורם שיכול להסביר רגישויות שנפוצות בעולם המערבי כמו רגישות לקטוז), ובין היתר – רעלנים רבים מהמזון לא מנוטרלים כהלכה (והרעלנים הללו בסופו של דבר גם יגיעו למוח וגם יגרמו למעי דליף, שיגרום למחלות אוטואימוניות ומחלות כרוניות רבות אחרות) ועוד ועוד…

שנית, זכרו שכל חיידק פתוגני הוא חיידק מחולל מחלה (אשרכיה-קולי, סלמונלה, שיגלה…) – ומן הסתם, שכאשר נמצאים בדיסביוזיס, עולה הסיכוי לחלות במחלות פתוגנית ולסבול מתסמינים כמו כאבי בטן, שלשולים וגזים.

שלישית, אם פלורת המעיים שלכם רוויה בחיידקים פתוגניים, אתם מסתכנים בפוטנציאל דלקתיות גבוה יותר, שכן תכונות פתוגניות מעלות את הדלקתיות בגוף (ואם המצב לא מטופל, הדלקת הופכת לדלקת כרונית, ודלקת כרונית היא עוד אחת מהגורמים המרכזיים למחלות רבות בעולם המערבי – ובין היתר גם סרטן).

רביעיתמערכת החיסון נחלשת מאוד, שכן, תפקיד נוסף של החיידקים הפרוביוטיים הוא לגרות ולעורר את מערכת החיסון ואף לייצר תרכובות אנטיביוטיות בעצמם (כנגד החיידקים הרעים ופולשים אחרים). בנוסף, הם מגנים פיזית על המעי באמצעות שתי דרכים: הם משפיעים על התפתחות והתמיינות של תאי האפיתל – התאים שמצפים את דופן המעי, וכך שומרים עליו מפני כל פולש שיכול לפגוע בו, והם יכולים ליצור בעצמם שכבת הגנה באמצעות יצירת ”ביופילם”.

חמישית, מחקרים רבים מאששים את העובדה שחיידקי המעי (הרעים) נמנים עם הגורמים למגפת ההשמנה (והשמנה היא המפתח לכל המחלות הכרוניות): למשל, כבר פעמים רבות הצליחו לבודד ולהעביר חיידקים מסוימים מעכבר שמן לעכבר רזה, ובזכות זה לגרום לעכבר הרזה להשמין גם (כמובן שהמטען הגנטי והתפריט היו זהים בשני העכברים, לפני ואחרי). מחקר נוסף ששוחזר פעמים רבות וממצאיו מעלים כל פעם את אותן תוצאות ביצע השוואה בין אוכלוסיית החיידקים של תאומים שמנים לבין אוכלוסיית החיידקים של תאומים רזים. התוצאות? גיוון החיידקים של התאומים השמנים היה קטן משמעותית מגיוון החיידקים של התאומים הרזים (מקור).

אז כמו שאתם רואים, לחיידקים השפעות רבות על הבריאות, וכנראה שלאורך השנים נגלה עוד סיבות רבות, אם כי עד עכשיו דובר בעיקר בהסברים לבעיות הבריאותיות הפיזיולוגיות שתוקפות את אוכלוסיית המערב, אבל הצרה היא שלא רק במישור הפיזיולוגי העולם נעשה לחולה יותר, אלא גם במישור הפסיכולוגי והנוירולוגי. מחלות כמו הפרעות קשב, הפרעות תורדניות-כפיתיות, מאניה-דיפרסיה, אלצהיימר, חרדות, דיכאון ואף אוטיזם – זינקו גבוה (מדיי) בשכיחותן בעולם המודרני-מערבי, וייתכן שגם כאן דיסביוזיס הוא הסיבה.

כיצד הרכב חיידקי המעי משפיע על הבריאות הפסיכולוגית והנוירולוגית?

על מנת לענות על השאלה, תחילה עליכם לדעת משהו שהרבה אנשים לא יודעים.  ה”משהו” הזה הוא העובדה שלמעשה, יש לנו 2 מוחות: המוח הראשי (”מוח-מוח”) והמוח השני, הלוא הוא מוח המעיים (”מוח-מעיים”).

נשמע לכם מופרך?

אז מה תגידו על העובדה שבשנים האחרונות המדע מגלה שמצבים ופעולות כמו סטרס, מוטיבציה, זיכרון ולמידה מושפעים יותר ממערכת העיכול ופחות מהמוח?

ואיך תסבירו את העובדה שכל מחלות המעי הדלקתיות כמו קרוהן וקוליטוס משפיעות בצורה שלילית על הנפש, וגורמות לדכיאון וחרדה?

זה לא מפליא כאשר לוקחים בחשבון שמערכת העיכול (ובעיקר המעיים) כוללת 500 מיליון תאי עצב (יותר מחוט השדרה!), 80% ממערכת החיסון, 2 ק”ג של חיידקים, וכ-20 הורמונים שונים. מה גם, שהיא המערכת עם שטח הפנים הגדול ביותר בגוף ועם הכי הרבה חיבור למזון, לדם ולמערכת העצבים. אין פלא שהיא כל כך משפיעה.

מעניין לדעת שבעבר חשבו שמוח-מעיים הוא חלק ממערכת העצבים האוטונומית (שאחראית על הפעולות שאנחנו לא שולטים עליהן בצורה מודעת), אבל היום כבר מבינים שמוח-מעיים הוא מערכת עצמאית לחלוטין, שפועלת על דעת עצמה. אומנם מוח-מוח ומוח-מעיים מקושרים באמצעות העצב התועה ומשפיעים אחד על השני באופן דו-סיטרי, אבל למעשה, גם אם הקשר בין המוח למעיים מתנתק, המעיים ימשיכו לתפקד כרגיל (אנשים בתרדמת בכל זאת ממשיכים לעכל…).

ומה משפיע על מוח המעיים? ניחשתם נכון – אוכל, ובעיקר חיידקים.

החיידקים הממזרים הללו משפיעים לא רק על הבריאות החיסונית שלנו, אלא גם על הבריאות הפסיכולוגית (הנפשית), הבריאות הנויורולוגית (שבין היתר קשורה למחלות הדמנציה), ובנוסף, הם גם שולטים על תחושות הרעב, השובע ואף על התשוקה למזון מסוים.

בעצם, עד עכשיו, מתבהרת לנו המשוואה הבאה:

תזונה = הרכב אוכלוסיית החיידקים = בריאות פיזיולוגית, פסיכולוגית ונוירולוגית.

אבל לפני שנתקדם הלאה, חשוב לי להבהיר שני דברים:

  1.  זה נכון שתזונה משפיעה על הרכב אוכלוסיית החיידקים במעי, אבל מדובר כאן במכלול ולא בפרט. כלומר, לא כל גרגר עוגה באמת משפיע, אבל ככל שכמות ה”גרגרים” עולה, כך גדלה ההשפעה של אותו מזון. בקיצור, לאכול עוגה מדי פעם (פעם בחודש נניח) זה בסדר (בהתחשב במצב בריאותו של האינדיבידואל כמובן).
  2. זה גם נכון שכתבתי שלחיידקי המעי יש השפעה על מחלות נוירולוגיות (למשל, דמנציה ובין היתר אלצהיימר), ואני גם אוסיף ואומר שכמעט לכל המחלות הכרוניות מושפעות מהם (כן, גם סרטן וסוכרת), אבל זכרו שהם לא הגורם היחיד! יש עוד המון השפעות שונות – חלקן קשורות גם לתזונה וחלקן קשורות לאורכי חיים אחרים. במילים אחרות, להתחשב רק במעי ובחיידקים ולהזניח פעילות גופנית, שינה ומחשבות חיוביות לא יגרום לכם להיות ”חסינים” מפני המחלות והנזקים שדנו ונדון בהם.

בכל מקרה, בואו נחזור לעניינינו: אז כיצד ועד כמה החיידקים משפיעים על הבריאות הפסיכולוגית והנוירולוגית? את התשובה נוכל לגלות בהסתכלות על ניסויים שונים. אומנם רובם נעשו על עכברים, אך אין זה אומר שהם לגמרי חסרי משמעות לגבי האדם.

הניסוי המפורסם ביותר שהוכיח קשר בין חיידקי המעי למוח הוא הניסוי שהראה שעכברים שהואכלו בתערובת פרוביוטיים למשך שבוע הפגינו הרבה יותר מוטיבציה כאשר נבדקו ב”מבחן השחייה הכפויה”:

מבחן השחיה הכפויה הוא מבחן שנעשה בעכברים על מנת לבדוק תרופות נוגדות דיכאון לרוב. במבחן מכניסים את העכברים למיכל מים ובודקים כמה זמן הם ינסו לשחות כדי להציל את עצמם. כאשר עכבר כלשהו מוותר, הוא מתחיל לצוף בלית ברירה ומחכה באדישות לגורלו. ידוע שעכברים דיכאוניים מוותרים מהר יותר, ולכן כאשר נותנים לעכבר תרופה נוגדת דיכאון סביר להניח שהוא ינסה להציל את עצמו זמן ממושך יותר. אם זה לא קורה, התרופה נכשלת במבחן.

בשנת 2011 צוות חוקרים לקחו את המבחן הזה רחוק יותר, ורצה לבדוק האם הרכב חיידקי המעי משפיע גם הוא על כמות המוטיבציה של העכברים להינצל. לשם כך, הם לקחו קבוצת עכברים, ואת מחציתם האכילו בחיידק פרוביוטי (לקטובצילוס רמנוסוס אם זה באמת מעניין אותכם) למשך מספר שבוע לפני המבחן.

התוצאות היו מהפכניות: העכברים שהואכלו בחיידק הפרוביוטי הפגינו מוטיבציה רבה יותר בהשוואה לעכברים שאכלו רגיל, ובדמם היו פחות הורמוני סטרס. זאת אומרת, שאולי בכלל לא צריך תרופות נוגדות דיכאון – אפשר פשוט לאכול פרוביוטיקה!

אבל איך זה קרה? מה הקטע של החיידקים?

מסתבר שהיצורים ה”תמימים” הללו שמתגוררים אצלנו במעי מפרישים מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים כמו דופמין וסרוטונין הידועים) וחלבונים דמויי הורמונים העוברים דרך העצב התועה (עצב הואגוס) ומגיעים הישר לאזורים מוחיים שאחראים על עיבוד רגשות, למידה, זיכרון וגם… רעב (הנקודה תובהר בהמשך).

למשל, מסתבר שהחיידק הפרוביוטי בו הואכלו העכברים מהמבחן מפריש את המוליך העצבי ”GABA” – שמרגיע את הפעילות העצבית, ובין היתר, משמש כחומר הפעיל בתרופות נוגדות דיכאון ידועות. במילים אחרות – החיידק הפריש את אותו חומר שאותו ”מפרישה” התרופה!!!

ועכשיו לנושא קצת אחר – ד”ר נטשה קמפבל-מקברייד היא כנראה הד”ר המפורסם ביותר בתחום חיידקי המעיים והשפעתם הבריאותית על המוח. לאור עבודותיה ומחקריה עם ילדים אוטיסטים, סכיזופרניים, היפראקטיביים (ADHD) ועם הפרעות קשב וריכוז (ADD), היא ראתה שלרבים מהם יש גם בעיות עיכול (יציאות רעות, כאבי בטן, נפיחות, גזים וכיו”ב) והגיעה למסקנה כי מערכת העיכול של הילד היא המפתח להתפתחותו המנטלית. לטענתה, כל התחלואים שצוינו ואחרים (כולל אלרגיה, אסתמה ואקזמה), נכללים תחת סינדרום אחד, ולו היא קראה:

.GAPS” – Gut And Psychology Syndrome”

Gut And Psychology Syndrome  הוא גם שמו של הספר המצליח שפרסמה, ובו היא סיכמה את כל יתרונותיה וחשיבותיה של הפרוביוטיקה לבריאות המוח. בנוסף, היא כללה בספר גם סיפורי הצלחה מדהימים בהם ילדים אוטיסטים מחלימים באופן מושלם באמצעות פרוטוקול תזונה שהיא ממליצה (שכולל בין היתר הוצאת סוכרים ופחמימות ושילוב מזונות פרוביוטיים רבים).

למעשה, התיאוריה של ד”ר מקברייד לפיה מערכת העיכול משפיעה על ההתפתחות המנטלית אינה כה מופרכת כמו שהיא נשמעת: בפעמים (הנדירות יש לומר) שילדים אוטיסטים \ סכיזופרניים \ היפראקטיביים  הולכים לבדיקה אצל הגסטרואנטרולוג, נמצאת אצלם כמות מכובדת של צואה הדבוקה לדפנות המעיים וכתוצאה מכך נשארת שם זמן רב.

אני מניח שאין מה לפרט מדי על הבעייתיות של צואה דבוקה וישנה, אבל די אם רק תחשבו כמה מרעין בישין כמו חיידקים פתוגנים, וירוסים, רעלים וכו’ משגשגים על קרקע שכזו, תוכלו להבין מיד את חומרת המצב. מה גם שלבסוף, החיידקים, הוירוסים והרעלים הללו מוצאים את דרכם לזרם הדם, ומשם גם למוח.

מצב כזה נובע ישירות מפלורת מעיים לא בריאה. אילו מצע החיידקים במעיים היה מצע פרוביוטי, הוא היה עוזר בהגנתו על ידי יצירת ”שריון” סביב כל הדפנות (זוכרים את השפעתם על תאי האפיתל והביופילם שהם יוצרים?), ולא היה מאפשר לצואה להידבק ולהישאר שם.

פעמים רבות רואים ילדים אוטיסטים מתרוצצים עם כוסות ברד, חמצוצים וסוכריות גומי. בעיית התזונה בקרב אותם ילדים אוטיסטים \ סכיזופרניים \ היפראקטיביים ידועה מאוד לצערנו, והם לרוב נוטים לעבר תזונה מאוד מצומצת וחסרת מגוון, הכוללת בתוכה לא יותר מ-5 מזונות שונים. מה גם, שאותם מזונות נוטים להיות סוכריים או פחמימתיים, נטולי ערכים תזונתיים ומלאי צבע מאכל.

מי יודע, אולי כאשר ילדים עם הפרעות נוירולוגיות יתחילו לאכול כמו שעוצבנו, עם התחשבות מלאה בביולוגיה ובחיידקים שלנו, שכיחות וחומרת האוטיזם והבעיות האחרות שצוינו תצנח במהירות.

השפעתם של החיידקים על ההתנהגותנו וחשקנו למזון

הקשר בין חיידקים להתנהגויות שונות ומשונות הוא הנחקר ביותר בימים הללו. עם זאת, הוא גם השנוי ביותר במחלוקת – שכן, דרושים מחקרים איכותיים באמת על מנת להוכיח שחיידקים משפיעים על התנהגויות מסוימות. בינתיים, חוקרים מסוימים כבר טוענים שהוכיחו קשר בין התאבדות לחיידקים, תאונות דרכים לחיידקים, ביישנות לחיידקים וכו’… אבל שוב, רוב אותם מחקרים נעשו על עכברים, ללא חזרות רבות, וללא צמצום גורמים משתנים מספק.

אבל מאחר ואנחנו נמצאים בבלוג על פליאו, ראיתי לנכון להביא את ההיפותזות המקשרות בין חיידקי המעיים לחשקים תזונתיים. אך על מנת להבין את אותן היפותזות, ראוי ונבין תחילה כיצד ההתנהגויות שלנו מושפעות באופן לא מודע על ידי יצורים קטנים אחרים – הנגיפים.

כל הנגיפים חיים ביצורים חיים (מחוץ לגוף חי כלשהו הם נחשבים לדומם, ובזה הם נבדלים מחיידקים), ומטרתם היא כמטרת כל המינים בכדוה”א – לשרוד (קרי, לא להיכחד). אחת הדרכים להישרדות היא להתרבות כמה שיותר וכך להקטין את הסיכוי להיכחדות. וזה בדיוק מה שעושים הנגיפים – על מנת לשרוד ולהתרבות, הם צריכים להימצא בכמה שיותר יצורים חיים.

ואיך הם עושים את זה? הם משתלטים על הפונדקאי שלהם וגורמים לו להתנהג בצורה ש”תרבה” אותם.

התעטשתם? ייתכן ומישהו השתלט עליכם

למשל, הנגיפים שגורמים לצינון עוברים דרך ההתעטשויות של הפונדקאי שלהם (אנחנו), ולכן הם גורמים לנו להתעטש הרבה. אבל להתעטש זה לא מספיק – הם צריכים לגרום לנו להיות בקרבת כמה שיותר אנשים (על מנת להעביר את עצמם לכמה שיותר פונדקאים), ולכן הם גם מקפידים לא להחליש אותנו ב
צורה כזו שלא נוכל לצאת לעבוד – וזה בשביל שהפונדקאי יתעטש על כמה שיותר אנשים (ולא יישאר לבד בבית) וכך יעזור לנגיף לעבור לפונדקאים רבים אחרים. בגלל זה כשאתם מצוננים ומרגישים מעט רע, זה עדיין לא מונע מכם לצאת לעבוד ברוב המקרים.

לעומת זאת, אם חס וחלילה חליתם או תחלו במלריה, אתם תישארו מרותקים למיטה. למה? כי הטפיל שגורם למלריה עובר דרך יתושים. כלומר, המטרה שלו היא שיעקצו את הפונדקאי שלו כמה שיותר יתושים, כי כך הוא יוכל להמשיך לעבור ולהתפשט מפונדקאי לפונדקאי בעזרתם (להתרבות). ולכן הוא משתלט על הגוף וגורם לו להיות כל כך חלש שלא מותיר לו ברירה אלא להישאר מרותק למיטה ולהוות מטרה קלה ונייחת לאותם יתושים.

גם נגיף הכלבת למשל פועל באותו אופן – בגלל שהוא עובר באמצעות הרוק, הוא גורם לפונדקאי שלו להשתגע, להזיל מלא ריר (רוק), ולנסות לנשוך פונדקאים פוטנציאליים אחרים.

אז אומנם לא נעים להודות, אבל מסתבר שהנגיפים לפעמים חכמים מאיתנו, ויכולים ממש לתפעל אותנו. אבל כאמור, לא רק אותם נגיפים מחוללי מחלה יכולים לשלוט בנו, אלא גם חיידקים המעיים שלנו. אם כי בעוד שהנגיפים רוצים להתרבות מפונדקאי לפונדקאי, חיידקי המעיים שלנו (הטובים והרעים) רוצים להתרבות במעיים – כלומר, לתפוס כמה שיותר שטח (הרי שטח המעיים מוגבל בסופו של דבר). כך נוצרת תחרותיות בין כל סוגי החיידקים, ובעיקר בין הפרוביוטיים לפתוגניים, על השטח החשוב הזה.

אז החיידקים, בזכות העובדה שהם יכולים להפריש מוליכים עצביים וחלבונים דמויי הורמונים שיעברו הישר למוח, מפרישים אותם גם על מנת לדרוש מהמוח את המזון עליו הם משגשגים.

למשל, חיידקים מסוימים יכולים לדרוש שומן (כן, יש גם חיידקים שמשגשגים על שומן), אחרים ידרשו סוכר פשוט, ואחרים ידרשו סיבים שונים.

שוב, הכוונה ב”לדרוש מהמוח”, היא שהם מפרישים חלבונים דמויי הורמוני רעב או מוליכים עצביים מאוד ספציפיים שמעודדים אותנו לצרוך את המזון הספציפי שהם צריכים.

לכן, כאשר אוכלוסיית חיידקי המעי שלנו בריאה ומאוזנת, אנו נחוש ”איזון” בין חשק למזון מסוים אחד לחשק למזון מסוים אחר. לעומת זאת, כאשר המעיים של האדם רוויות בחיידקים פתגוניים, הזיקה לסוכר תיהיה גבוהה יותר, כיוון שיותר חיידקים יפרישו יותר חומרים שיגרמו למוח שלנו לרצות סוכר – מה שיגרום לאותו אדם לקשיים גדולים יותר כאשר ינסה לצמצם בסוכרים – וזו עוד השערה שיכולה לתרום לתיאוריה שעוסקת בקשר בין השמנה לחיידקים. החיידקים יגרמו לפונדקאי שלהם קרייבים אינסופיים לסוכר, כך שבסופו של דבר הוא רק ישמין וישמין (וירבה אותם).

סיכום, מסקנות והמלצות

אז במאמר הזה למדנו על הדרך בה התזונה שלנו משפיעה על פלורת המעיים שלנו, ועל הדרך בה פלורת המעיים משפיעה בתורה על הבריאות הפיזיולוגית, הפסיכולוגית, הנוירולוגית וגם על קרייבים שונים למזון מסוים. המאמר הזה הוא בסיסי מאוד, ונכון להיום, כל עוד מדובר בחיידקים – רב הנסתר מהגלוי.

בכל מקרה, אני רוצה שתזכרו ותבינו שבעבר, כשלא היו מקררים, האדם נהג לשמר את המזון בעיקר באמצעות ייבוש, עישון ובעיקר התססה. כמעט לכל אזור יש את המזון המותסס שלו – באירופה זה הכרוב הכבוש, במזרח התיכון זה היוגורט והמלפפונים החמוצים, במונגוליה זה תה הקומבוצ’ה, בטיבט זה הקפיר, באתיופיה זו האינג’ירה, בקוריאה זה הקימצ’י, ביפן זה הנאטו (כנראה ”מלך” המזונות המותססים) וכו’.

היום, לעומת זאת, לתעשיוית המזון ששולטות (לכאורה) באוכל שאנחנו אוכלים, אין אינטרסים הקשורים לבריאות הציבור. ההפך הוא הנכון – כל מה שהיא רוצה זה כמה שיותר כסף, והיא עושה את זה, בין היתר, באמצעות פיתוח מוצרים שזמן המדף שלהם יהיה ארוך יותר מזמן החיים שלכם בסופו של דבר.

אבל בעוד שאת תעשיית המזון לא נוכל לשנות תוך יום וגם לא לא תוך שנה, את הבחירות שלנו אנו יכולים לשנות בכל רגע. אם אתם מעוניינים בבריאות ובאיכות חיים טובה, כדאי לכם מאוד להימנע ממזון מעובד, להרבות באכילת ירקות ומעט פירות ולהוסיף לתפריט היומי מזון פרוביוטי כלשהו, שישמור על האיזון החיידקי במעיים. בקיצור, תהיו פליאו אבל תתחשבו יותר בפרוביוטיקה…

אבל מהו מזון פרוביוטי?

מזון פרוביוטי (טבעי) מגיע משני מקורות עיקריים:

  1. פרוביוטיקה – המקור ה”ישיר”. פרוביוטיקה נמצאת במזונות מותססים או כבושים שבעצם החיידקים הטובים כבר נמצאים בהם, וכל מה שנותר לנו זה לאכול אותם. עוד על היתרונות של מזונות אלו תוכלו לקרוא כאן. (ולמען הסרת ספק: יוגורטים, אקטימלים וירקות כבושים מהסופר לא נחשבים למזונות פרוביוטיים, כיוון שהחוק מורה לפסטר אותם – מה שהורג את כל החיידקים. גם את הטובים).
  2. פרה-ביוטיקה – המקור ה”עקיף”. פרה-ביוטיקה היא בעצם האוכל של החיידקים ה”טובים” – כלומר, זה אוכל שלא מתעכל על ידינו (עובר גם את המעי הגס), אך כן מתעכל על ידי אותם חיידקים ומזין אותם. הפרה-ביוטיקה היא בעצם רבי סוכרים שונים, הנמצאים כמעט בכל הירקות, ובעיקר בירקות הלבנים (בהם נמצא רב הסוכר ”אינולין”) כמו כרובית, פטריות, בצל, שום, כרישה, שומר וכו’… ובירקות עם תכולת סיבים מסיסים גבוהה (טוב, זה כעיקרון כל הירקות). בנוסף, מקור נוסף לפרה-ביוטיקה הוא עמילן עמיד, שנמצא בעיקר במזונות עמילניים במצב קר או כאלה שעוד לא בשלים – כמו למשל אורז (מבושל) קר או תפוח אדמה (מבושל) קר, ובננה ירוקה. עוד על עמילן עמיד תוכלו לקרוא כאן וכאן.

עד כאן להפעם.

לקריאה נוספת:

מחקר הבודק את תרומתם של סוגים שונים של חיידקים פרוביוטיים לבריאות

ראיון עם ד”ר מרקולה וד”ר נטשה מקברייד על חשיבות הפרוביוטיקה

האתר של דיאטת GAPS

קורס של דיאטת GAPS ביוטיוב

המרכז הישראלי של דיאטת GAPS (אם אתם מכירים הורים לילדים אוטיסטים, אתם חייבים לשתף אותם באתר הזה!)

קצת היסטוריה על פרוייקט המיקרוביום האנושי וסקירה של הפעילות הסימביוטית של החיידקים בגוף האדם

מאמר מעניין ומפורט שמסביר כיצד חיידקים פרוביוטיים ש”התאחדו” לביופילם מסוגלים לייצר תרכובות אנטי-חיידקיות ואנטי-דלקתיות, ובעצם יוצרים שכבת הגנה נגד החיידקים הפתוגניים

 ולסיום, קבלו הרצאה סופר-מעניינת של בוני באסלר על התקשורת בין חיידקים:

This entry was posted in מדע בקטנה. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *