מדריך הפמיקן הגדול – חלק א’

מדריך הפמיקן הגדול

חלק א’ – איך בונים מייבש מזון

ב-22 שקל.

מאז שקראתי על הפמיקן ידעתי שיבוא יום ואני אהיה מספיק רציני כדי להכין אותו. היות ואני טס בקרוב לשבוע וקצת לטייל בקרואטיה (על הטיול בפוסט אחר), החלטתי שזו אחלה הזדמנות להכין אותו ולשים אותו במבחן המציאות.

בחלק הראשון אדבר קצת על פמיקן, מאיפה הוא הגיע ועל דרך ההכנה שלו. אני גם אראה לכם איך בונים מייבש מזון מאוד פשוט, שעולה פרוטות ולא צריך שום ציוד מיוחד כדי להכין אותו. (אחד בחנות עולה אלפי שקלים..)

אז בואו נתחיל.

מה זה פמיקן?

בקצרה, פמיקן (Pemmican) הוא בשר מיובש מסורתי, הנשמר לאורך זמן, שהאינדיאנים של צפון אמריקה היו (ועדיין) מכינים. מקור השם הוא מהמילה pimîhkân שמקורה הוא מהמילה pimî, בשפתם (Cree).

ממה הוא עשוי?

זה הכל

למרבה הפליאה, המזון הנפלא הזה (עוד תראו) עשוי משני מרכיבים בלבד:

  • בשר נקי משומן – למשל שריר כלשהו, כמו כתף.
  • שומן.
  • וזהו!
  • *יש גרסאות שמכילות גם פירות יער מיובשים, אך במקור אין

תהליך ההכנה שלו גם היה מאוד פשוט אם כי ארוך:

ברגע שהאינדיאנים צדו את החיה ופירקו את הגופה, הם הדליקו מדורה כדי ליצור כמות גדולה של גחלים לוחשות, שמעליה התקינו כמה ענפי עץ ועליהם תלו רצועות בשר שהם חתכו דק מהחיה. אם היה חם מספיק היו פשוט משאירים את הבשר בשמש הקופחת.

ככה עושים את זה

אגב, הסיבה שצריך לבחור חתיכות בשר נטולת שומן (כמה שאפשר) היא שהשומן לא מאפשר לבשר שצמוד אליו להתייבש כמו שצריך, וזה סופר-קריטי.

אחרי שהבשר התייבש לגמרי והפך לסוג של ג’רקי, לקחו את החתיכות וכתשו אותם לאבקה דקה. הם לקחו שק עור ומילאו אותו בשומן מותך של החיה ועירבבו בו את אבקת הבשר, בערך ביחס של 1:1.

תוך זמן קצר העיסה מתקשה לגוש – וזה סוף הסיפור.

אבל למה להם לטרוח לעשות את כל הבלגאן הזה?

הנה כמה סיבות טובות למה להכין פמיקן:

  1. ניצול טוב של חלקי החיה הניצודה – משתמשים בחלקים “הנחותים” (יחסית לאיברים פנימיים) וגם בשומן.
  2. נותן אפשרות לאגור את שפע המזון והקלוריות שיש בתקופת הקיץ לימי החורף הקשים.
  3. זה לא דורש קירור או תנאי אחסון מיוחדים כדי לא להתקלקל.
  4. בגלל שאין בפמיקן כמעט לחות ומים, הוא לא שוקל הרבה.
  5. פמיקן הוא כמעט ארוחה בפני עצמה.
  6. מאוד מזין כמו שנראה בהמשך (ויש שיגידו שטעים).
  7. אפשר להכין פמיקן בטבע, כמעט ללא אמצעים מיוחדים.

“…תסתכלו לי על האצבע!…”

מכל הסיבות האלו, לאור העובדה שלא תמיד היה קר מספיק בחוץ כדי שהבשר ישמר ולא ירקיב – פמיקן הוכיח את עצמו ולקח חלק מרכזי בהישרדותם של האינדיאנים של צפון אמריקה.

בנוסף, פמיקן התאים בול בתור מזון נייד. כשהציידים יצאו למסע, הם לא תמיד יכלו להסתמך על ציד מוצלח ו\או ליקוט של מזונות שימצאו בדרך. הם נזקקו לצידה לדרך, מזון שיהיה מפוצץ בקלוריות, מזין – וקל משקל. בינגו.

ארוחה בפני עצמה?? השגעת?

כן, בחלק הבא אוכיח את זה, אבל בינתיים נמשיך לדבר קצת על פמיקן. כמה עובדות היסטוריות לא הזיקו לאף אחד. קבורות שם כמה נקודות מעניינות, שקשורות גם אלינו – לעניין הפליאו ותזונה קדמונית.

  • כשהקולוניאליסטים הגיעו לקנדה של ימינו, הם גילו שהיבשת שורצת ביצורים פרוותים מכל הסוגים והמינים. תוך זמן קצר התפתח שם סחר עצום של פרווה – ונוהל בעיקר ע”י 2 חברות ענק שהקימו עשרות מוצבים ונקודות מסחר, והעסיקו עשרות אלפי ציידים. הציידים שהיו יוצאים אל השממה הקפואה היו חייבים לקחת איתם צידה קלת משקל ומזינה – והפמיקן היה המזון שאיפשר לכל זה להתקיים (יחד עם ביסקוויטים).
  • אנשי ה-Metis עלו על הפוטנציאל הרווחי. הם היו צדים ביזונים בהמוניהם “וממירים” אותם לשקי עור מלאים בפמיקן ששקלו כ-90 פאונד. את השקים האלה היו מוכרים לחברות האלו, כמו “חברת מפרץ הדסון”.
  • במלחמת הבורים השנייה בדרא”פ, בין 1899-1902, חיילים בריטים נשאו “מנות ברזל” על החגורה שהכילו כ-130 גרם של פמיקן ואותה הכמות של שוקולד. המנות האלו היו מנות חירום שרק בפקודה של המפקד היה רשות לפתוח ולאכול אותם. האגדה מספרת שחיילים היו צועדים 36 שעות על מנת הברזל לפני שהתחילו ליפול.
  • משם, המוניטין של הפמיקן הגיע עד לאוזניהם (וקיבתם) של חוקרי הקטבים. מסתבר שלא מעט חוקרים אמיצים גילו שאם ברצונם לשרוד, עליהם לשים את מבטחם בפמיקן. למשל, רוברט פירי שיצא ל-3 משלחות מ-1886 עד 1909, כתב בסיפרו “אי אפשר להגזים בתיאור חשיבותו של הפמיקן במשלחות קוטב. זהו תנאי בל יעבור. בלעדיו, קבוצה המובלת על מזחלות לא יכולה לארוז אספקה במשקל שיאפשר משלחת קוטב רצינית ומוצלחת…
    … וזה האוכל הכי מספק שאני מכיר. אני נזכר בכל המסעות והצעדות בטמפרטורות מקפיאות דם, כשהאדם והכלב נמתחו עד הקצה, ואני מגיע למקום המחנה, מרגיש כאילו אני יכול לאכול כל דבר בכמות המשקל שלי. כשהפמיקן חולק, וראיתי את החתיכת חצי-פאונד שלי, לעיתים הרגשתי זעם קודר שהחיים צריכים להכיל רגעים שכאלה. עד שהגעתי לפירור האחרון, כבר שום דבר לא היה יכול לעצור אותי מלהיכנס לשקט של האיגלו – גם לא אם היו מולי את מלונות הפאר הטובים בעולם”
  • ומשם התגלגל הפמיקן אל ויליאלמור אין-לי-באמת-מושג-איך-מאייתים-את-זה סטפנסון, חוקר הקוטב

    סטפנסון מדגמן לאינסטגרם

    הנודע שחיי שנים עם האסקימואים והוביל עשרות משלחות קוטב שונות. הוא כתב הרבה על מסעותיו ונסיונו, ועל הפמיקן כתב בספרו Fat of the Land. בעת שהותו עם האסקימואים והמסעות, סטפנסון אכל למעשה רק בשר – ונשאר בריא ללא כל פגע. הנסיון הזה הוביל אותו להחלטה לערוך ניסוי של שנה תחת השגחה של אכילת בשר ותו לא. אנחנו מדברים פה על שנות ה-20 של המאה שעברה. למרות שלא נגע בירק או פרי אחד אפילו, בתום השנה לא נמדדו אצלו שום חריגות ושום חוסר בויטמין או מינרל כלשהו.

  • בספרו “קלוריות טובות, קלוריות רעות” גרי טאובס מגלה את הסיפור של סטפנסון ודופק אותו כמסמר נוסף בארון הקבורה של פירמידת המזון האמריקאית.

אז זה היה קצת היסטוריה על הפמיקן כדי לתת לכם מושג על מה מדובר. ועכשיו במעבר חד – נלמד איך בונים מייבש מזון שנוכל להשתמש בו בשביל לייבש את בשר. זה לא הכרחי כמובן אם יש לכם מייבש מזון, או שיש לכם אפשרות להדליק את התנור למשך 12-16 שעות בחום של כ-40-50 מעלות צלזיוס.

 הכנת מתקן ייבוש

המדריך הזה מבוסס על המדריך של לקס רוקר, בגרסא עממית ופשוטה טיפה יותר. כל התודות לו.

חומרים:

    • כל קופסץ קרטון מרובעת ומלבנית, גדולה מספיק כדי שלפחות מקל שיפוד יוכל להיכנס אליה בבטחה.
    • כבל חשמלי.
    • IMG_20130526_123939תקע.
    • בית מנורה.
    • נורת 150 או 100 וואט.
    • 2 צינורות או מקלות.
    • פיסת עץ או מגש לתחתית
    • מספר ברגים.
    • נייר אלומניום
    • איזולירבד (אופציונלי)

 

עלות: 22 שקל.

כלים:

IMG_20130526_124022

  • קאטר לחשיפת הכבל החשמלי.
  • מברג ראש שטוח
  • מברג פיליפס
  • סכין יפנית

 

 

 

שלבים:

1. חושפים את הכבל החשמלי משני הצדדים, מפרידים את שלושת החוטים וחושפים גם אותם. אחרי שחושפים חשוב לגלגל עם האצבעות את חוטי הנחושת שלא יתחילו “להתפזר”.

IMG_20130526_124328

2. פותחים את התקע, מבריגים החוצה מעט את הברגים הקטנים שיש על הפינים, ומוציאים את הגשר הקטן מפלסטיק שנמצא בתחתית התקע.

IMG_20130526_124437

3. מוצאים את הפינים ומשחילים לתוכם את החוטים – ירוק הולך לתחתון (הארקה), חום לימין והכחול לשמאלי.

IMG_20130526_124606IMG_20130526_130048

3. סוגרים על הפינים את הברגים הקטנים, סוגרים את הגשר ואת התקע עצמו.

IMG_20130526_130154

4. לוקחים את בית המנורה, ומכניסים את החוט הכחול והחום לחורים, כמו שרואים בתמונה.  אצלי לא היה איפה להכניס את ההארקה.

IMG_20130526_130644

5. אני הרכבתי (בגסות,יש לציין) מעיין מגש מעץ שיהווה את התחתית של המתקן. אפשר לקחת כל פיסת של דיקט או אפילו מגש, זה לא משנה. אם צריך, שוברים חלק קטן בבית המנורה שיהיה לכבל איפה לצאת, ומחברים את בית המנורה לאמצע המגש עם 2 ברגים.

IMG_20130526_130710

IMG_20130526_130755IMG_20130526_130839

6. לוקחים את הקופסא, בוחרים מה תהיה התחתית שלה ומה החלק העליון. חותכים שאריות שלא צריך. בנוסף, חותכים פתח צר מכל פאה בחלק התחתון, כדי שיהיה לאוויר קר מאיפה להיכנס.

IMG_20130526_131222

7. חותכים 4 פתחים קטנים בצידי הקופסא ומשחילים את המקלות\צינורות בצידי הקופסא בחלק העליון. אני השתמשתי ב-2 מקלות במבוק שמצאתי. גם חיזקתי את היקף הקופסא בנקודה שבה המקלות נכנסו עם איזולירבנד, שהקרטון לא יקרע יותר מדיי.

IMG_20130526_131705
IMG_20130526_131837

9. חותכים פתח קטן בחלק העליון של הקופסא ע”מ שהאוויר החם יוכל לצאת.

IMG_20130526_131929

10. אופציה: מרפדים את החלק התחתון בנייר אלומיניום כי הבשר הולך לטפטף. מרכיבים את הנורה.

IMG_20130526_132111

11. משחילים את הקופסא על המגש, מוודאים שהכבל חשמל יוצא כמו שצריך לא מסתבך.

IMG_20130526_132208

וזהו סיימתם! נשאר רק להכין את הבשר ולתלות אותו במתקן.

איך המתקן עובד?

דיי פשוט למען האמת – אוויר קר נכנס מחלק התחתון, מתחמם בעדינות ע”י הנורה, מעלה את הטמפרטורה הכללית בתוך הקופסא ויוצא מהחלק העליון. הטמפרטורה הגבוהה יחסית מאפשרת לכל המים שבתוך הבשר להתאדות ולהישאר נטו עם החלבונים וכל שאר המזינים. זוהי הסיבה שבשר מיובש מאבד הרבה משקל ונשאר רק עם איפשהו בין שליש לחמישית מהמשקל המקורי.

נורה של 100 וואט תעלה את הטמפרטורה היחסית בערך ב-11 מעלות, ונורה של 150 וואט תעלה בערך ב17 מעלות. לפי לקס רוקר, הטמפרטורה האופטימלית לייבוש בשר היא איפשהו בין 32 ל-45 מעלות צלזיוס, לכן אם הטמפרטורה ביום קיץ חם בתוך הבית היא 30 מעלות, נורה של 150 וואט תחמם את המתקן בערך ל-47 מעלות – שזה כבר גבולי ועלול להיות חם מדיי, וכך להרוס את הערך התזונתי של הבשר. תבדקו מה מתאים לכם, לפי הטמפרטורות שיש לכם מחוץ ובתוך הבית ומהי העונה – בחורף למשל יותר טוב כנראה להשתמש במנורה של 150 וואט, ובקיץ בנורה של 100 וואט.

זה הכל חברים,

בחלק הבא נכנס קצת לעובי הקורה ונראה מה שווה הפמיקן, ואיך תכל’ס מכינים אותו. מקווה שהחכמתם.

This entry was posted in מדריך and tagged , , , , , , , , , . Bookmark the permalink.

4 Responses to מדריך הפמיקן הגדול – חלק א’

  1. הגר says:

    פוסט נהדר, החכמתי ואף צחקתי 🙂

  2. Pingback: מדריך הפמיקן הגדול - חלק ב' | פליאו ישראל

  3. דעאל says:

    אחלה פוסט שבעולם!

  4. חנה לוי ויצמן says:

    מרתק.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *