מדריך הרעלים הגדול – חלק א’: מתכות כבדות

במסגרת תזונת הפליאו, אנו אומנם נמנעים מרעלים רבים, אך הסביבה שלנו רחוקה מלהיות אידיאלית לגוף האדם. העולם המודרני בו אנו חיים עתיר רעלים באוויר, באדמה, במים ובמזון. כתוצאה מכך, הם מצליחים לחדור לגופנו בכמות עצומה בהשוואה לכמות אליה הוא התרגל במהלך האבולוציה. כמות שבבוא העת תגרום לנזקים אדירים לגופנו.

המטרה של של מדריך הרעלים שהשקנו היא להעשיר אתכם בידע אודות מגוון הרעלים השורצים סביבנו, ולתת לכם כלים שבאמצעותם תוכלו להפחית את החשיפה אליהם. אני יודע שעל פניו העולם שלנו לפעמים נראה כל כך מזוהם עד שנדמה לנו שהפתרון הטוב ביותר יהיה לעבור לגור בהרי האלפים בשוויץ, ושם לנשום אוויר הרים טהור, לאכול פרה בריאה, ולהשתחרר מכל הלחצים. זה אומנם זה אכן פתרון מצוין, אך הוא אינו בר-יישום למריבתנו… אך אין זה אומר שנגזר עלינו משמיים לספוג רעלים כל ימי חיינו. למעשה, אם תעקבו אחר ההמלצות במדריך זה, בריאותכם יכולה להיות זהה לבריאותו של השוויצרי בר המזל (ואפילו טובה יותר, כי בסוף השוויצרי נכנס לדיכאון).

בכל מקרה, לאחר ההקדמה הקצרה הזו, הבה נציג את נושא החלק הראשון של המדריך – מתכות כבדות. ובכן, מהן אותן מתכות, ומדוע הן מזיקות לבריאותינו?

מתכות כבדות ונזקיהן

לא כל המתכות הכבדות הן רעילות. מתכות כמו למשל מגנזיום, ברזל, נחושת, אבץ וכרום, הן בריאות ואף הכרחיות לגוף. העניין הוא שהכל תלוי במינון. למעשה, תחום הטוקסיקולוגיה מבוסס על אמרה אחת בלבד:

”The Dose Makes the Poison”.

ככלל, כמויות גדולות מדי מכל יסוד כלשהו הן רעילות, אולם אני מזכיר שוב כי המתכות נבדלות זו מזו מאחר וכידוע ישנן מתכות שאנו זקוקים להן במינון מסוים, ויש מתכות שאנו לא צריכים כלל ואפילו מינון קטן מהן יגרום לנזק עצום (כמו למשל קדמיום, כספית, עופרת…).

ומהו אותו נזק? ובכן, הנזק שגורמות רוב המתכות הכבדות אינו מגיע מיד, אלא רק לאחר שנים של חשיפה מתמדת לאותן מתכות. במילים אחרות, הנזק שגורמות המתכות הכבדות הוא נזק לטווח ארוך. זה נובע מהעובדה שלמתכות הכבדות לוקח זמן עד שהן מצטברות בגוף בכמות מספקת שתזיק לו. (אם כי חשוב לציין שכאשר נחשפים לכמות רבה של מתכת כמו כספית או עופרת למשל, אז ייתכן מצב של הרעלה, כלומר, נזק שיורגש מיד ויכול לגרום למוות).

איך הצטברות של מתכת כלשהי גורמת לנזק? ובכן, כמו עוד דברים רבים בביולוגיה, אנחנו לא ממש יודעים. חלקן ידועות כמסרטנות (גורמות לנזקים ב-DNA), חלקן משפיעות לרעה על מערכת העצבים, חלקן פוגעות בדרך בפלורה של המעיים, חלקן מתחזות למתכות אחרות שהגוף צריך ובכך גורמות לנזק וכו’…

ועכשיו חזרה לנושא – כאמור, העולם שלנו מזוהם, והוא ממש לא דומה לעולם הקדמוני. בדיוק מהסיבה שגוף האדם לא התפתח בצורה כזו שתאפשר לו לעכל דגנים וליהנות משומן טראנס, כך הוא גם לא התפתח לחשיפה גבוהה מדי של מתכות כבדות מסביבתו. הצרה היא שאת הדגנים ואת השומן טראנס אנחנו יכולים להפחית לגמרי מהתזונה, אך את המתכות הכבדות הרעילות – זה כבר מסובך יותר. למעשה, אם תרצו להפחית אותן לרמה אפסית, תיאלצו לא לאכול כלום לא לשתות כלום. לא הפתרון האידיאלי ביותר…

אבל כמו שאמרתי, באמצעות מספר צעדים פשוטים למדי, אנחנו כן יכולים להפחית את החשיפה למתכות הכבדות הרעילות – ובהרבה! תאמינו לי, אלה צעדים כה פשוטים, שעליכם לפעול לפיהם מספר פעמים בודדות עד שתאמצו אותם כהרגלים נוספים לכל דבר.

שימו לב – מאחר ולא היה ניתן לכתוב על כל המתכות הכבדות בפוסט אחד, בחרתי לפרט רק על-5 המתכות הרעילות והנפוצות ביותר בתזונתנו בפרט ובסביבתנו בכלל (אלומיניום, ארסן, כספית, ניקל ועופרת). על כל מתכת כתבתי רקע כימי קצר, ופירטתי נזקיה הביולוגיים ואת מקורות הזיהום שלה (שם גם כלולות הדרכים שבאמצעותן ניתן להפחית את החשיפה).

קריאה נעימה.

אלומיניום

רקע כימי:

האלומיניום היא אחת המתכות הנפוצות ביותר בעולמנו, אולם מפאת העובדה שיון האלומיניום הוא ריאקטיבי מאוד, לא ניתן למצוא אותו במצב חופשי בטבע (=הוא תמיד יהיה מחובר לחומרים אחרים).

האלומיניום נמצא כמעט בכל מקום, ובעצם כל המזונות שאנחנו אוכלים מכילים אלומיניום – גם הטבעיים. אם כי חשוב לציין שברובם המינון נמוך מכדי להזיק (האלומיניום מגיע לאוכל שלנו דרך האדמה, בה הוא נמצא באופן טבעי).

כמו כן, האלומיניום הוא חומר קל משקל וזול – שני פרמטרים חיוניים ביותר לתעשיות שונות, ובין היתר גם לתעשיית המזון (תחשבו מה זה אומר…).

נזקים ביולוגיים:

רוב האלומיניום שאנחנו אוכלים (או סופגים דרך העור) מופרש בצואה, אבל בדרך הוא יפריע לספיגת זרחן (יסוד החיוני לכל תא בגוף – בין אם זה ל-DNA ובין אם זה ל-ATP, תוצר האנרגיה של התאים).

האלומיניום שלא הופרש בצואה, ניטמע בסופו של דבר ברקמות, ושם הוא נשאר לנצח. אה, וכאילו בשביל לעצבן, הרקמות המועדפות עליו הן השלד והמוח.

ואפרופו מוח – מכאן האמונה הרווחת שאלומיניום גורם לאלצהיימר (כנראה עקב הצטברות יוני אלומיניום במוח שכאמור אוהבים להתחבר לחומרים אחרים), אם כי יש לציין שהמחקרים המקשרים בין האלומיניום לאלצהיימר די סותרים בינתיים.

מקורות זיהום:

%d7%9e%d7%9c%d7%97-%d7%97%d7%a8%d7%90

מלח דק. מכיל לא מעט אלומיניום

ככלל, ככל שהמזון מעובד יותר, כך ייתכן שהוא מכיל יותר אלומיניום. למשל, מלח טבעי כמו מלח הימאליה יכיל אלומיניום בכמות זניחה אם בכלל, ואילו מלח שולחני דק, שזהו המלח המעובד ביותר הקיים בשוק, יכיל רמות גבוהות יחסית של אלומיניום (האלומיניום משמש כחומר מונע-התגבשות בתעשיית המלח השולחני).

אבל האם זה אומר שצריך לוותר על מלח שולחני זול ולעבור לצרוך מלח הימלאיה ב-25 ש”ח? ובכן, אם אתם ממש רוצים להקפיד, אז כן, אבל למען האמת – גם אם תמשיכו להשתמש במלח רגיל סביר להניח שאתם עדיין לא תגיעו לריכוזים גבוהים מדי של אלומיניום בתזונה.

אם כך, אז איך כן ניתן לצמצם בצריכת האלומיניום?

התשובה נמצאת לא בסוג המזון, אלא בכלי הבישול ובעזרי הבישול. כן, כמו שניחשתם, מדובר ברדיד אלומיניום ובמחבתות וסירים המצופים באלומיניום. אם אתם משתמשים במוצרים אלה באופן תדיר למדי, אז דעו שאתם נחשפים לרמות גבוהות מאוד של אלומיניום, שיכולות לגרום לכם ללא מעט נזק בעתיד.

למה?

%d7%90%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%95%d7%9d

רדיד אלומיניום. מוטב לזרוק אותו מהמטבח

זוכרים שאמרתי שיון האלומיניום הוא יון ריאקטיבי מאוד ונקשר לחומרים אחרים? אז כאשר חושפים מזון לרדיד אלומיניום (שזה אלומיניום טהור) או למחבת עם ציפוי אלומיניום, יוני האלומיניום נודדים במהירות לאותו מזון. למעשה, מחקרים הראו שרמות האלומיניום נעו בין 60 ל-537 מ”ג לארוחה שהוכנה באמצעות מוצרי אלומיניום (בעוד שהכמות המומלצת היא 50 מ”ג ליום (!) ולמען האמת גם כמות זו שנויה במחלוקת…).

הפער הגבוה בכמות האלומיניום שהתגלה בכל ארוחה נובע מהעובדה שמהירות הזליגה של יוני האלומיניום תלויה במספר משתנים: למשל, ככל שהמזון חומצי יותר, מתובל יותר, מלוח יותר, ונמצא בטמפ’ גבוהה יותר, כך זליגת היונים היא ”יעילה” יותר. במילים אחרות – להשרות חזה עוף בלימון, מלח ותבלינים, לעטוף אותו ברדיד אלומניום ואז לבשל אותו בתנור על חום גבוה – זה לא רעיון כל כך טוב…

אה, ולמעט רדיד אלומיניום וציפויי אלומיניום, מתכת זו יכולה לעבור לגופנו גם דרך פחיות משקה, דאודורנטים, חומרי בניה ומוצרי קוסמטיקה שונים. כמו כן, גם חיסונים שונים רווים מאוד באלומיניום (אבל זו כבר כתבה אחרת). אז קחו זאת בחשבון (או במילים אחרות – עברו לדאודורנט ללא אלומיניום ולמוצרי קוסמטיקה כמה שיותר טבעיים. פחיות משקה גם ככה אין בפליאו…).

ומה בדבר רדיד האלומיניום? האם יש לו תחליף?

ובכן, אם אתם רוצים לצלות שורשים במדורה, אתם יכולים לצלות אותם גם בלי אלומיניום (אם האדם הקדמון צלה אותם ככה, אין סיבה שגם אתם לא) – הבונוס הוא שצלייה כזו אפילו טעימה יותר! אה, ואת החלק השחור עדיף לא לאכול (מסרטן…).

%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%99-%d7%99%d7%90%d7%9e%d7%99

ככה צולים ירקות – בריא יותר, טעים יותר, קדמוני יותר

אם אתם רוצים לאפות ירקות עם נייר אלומיניום, אז פשוט תשמשו בתבנית פיירקס עם מכסה או בקדירה עם מכסה (וגם כאן, הטעם הוא אפילו מוצלח יותר). טיפ נוסף – ניתן לאדות את הירקות על מנת לרככם ורק אז להכניס לתנור (על הדרך יחסוך לכם חצי שעה של חשמל…).

אם אתם רוצים לעטוף משהו באלומיניום על מנת שישאר חם (כמו, רחמנא ליצלן, סנדוויץ’) אז אתם יכולים לעטוף אותו גם במגבת או בנייר-מגבת. אלומיניום לא באמת שומר על חום – זה סתם בולשיט.

ארסן

רקע כימי

גם הארסן הוא מתכת כבדה הרעילה לבני האדם, אך חשוב להבדיל בין סוגיו השונים:

ארסן אורגני – ארסן זה מופיע קשור עם פחמן, והוא אינו רעיל (יכול להימצא באופן טבעי במזונות מהצומח ומהחי).

ארסן לא-אורגני – נמצא באדמה ובסלעים, ומפאת היותו מסיס במים, יכול לחדור בקלות למי השתייה. ארסן זה רעיל מאוד.

באופן טבעי, אין שום סיבה שהארסן הרעיל יימצא במזון שלנו, אך בגלל הזיהום הגדול שיש בעולמנו – הוא מצליח לחדור לאוכל שלנו ולגוף שלנו. עוד מעט נבין כיצד.

נזקים ביולוגיים

כמו הרבה מתכות כבדות אחרות, הארסן לא יגרום לנזק בטווח-קצר, אלא אך ורק בטווח ארוך. הכוונה היא שגם אם תאכלו מנה עם כמויות אסטרונומיות של ארסן, סביר להניח שלא תוכלו להרגיש בתסמינים כלשהם לאחר הארוחה. אבל אל דאגה, התסמינים יגיעו בעוד מספר שנים.

ומה הם אותם תסמינים? ובכן, הכמות שלהם עצומה. למעשה, בשנים האחרונות הצטברו כל כך הרבה מחקרים וראיות לרעילותו של הארסן שניתן לומר שהוא איכשהו קשור כמעט לכל מחלה.

הארסן הוכח וודאית כמסרטן (בעור, בריאות, בשלפוחית השתן, ואיפה שאתם רוצים. סימוכין: 1, 2, 3, 4, 5), ובנוסף כגורם ל: מחלות לב, לחץ דם, סכרת סוג 2, נזק לנוירונים במוח (=דמנציה), קטרקט, שבץ מוחי, בעיות חברתיות, בעיות התפתחות, הפרעות קשב, פגיעה באינטליגנציה, וסיכון מוגבר למומים מולדים.

אז היכן מסתתר הארסן הנוראי הזה? המשיכו לקרוא ותגלו.

מקורות זיהום

הארסן מגיע לגופנו דרך מי שתייה מזוהמים (לא בישראל, תרגעו), בשר ועוף (בעיקר דרך תרופות וזרזי גדילה המכילים לא מעט ארסן – השתדלו לקנות ארוגני!!!),  וכמובן – אורז.

ובכן, מי שתייה מזוהמים כעיקרון אין בישראל, ואם קונים בשר ועוף אורגניים אז אין חשש להרעלת ארסן. אם כך, נשארה רק סוגיית האורז.

אבל רגע רגע, איך ארסן מגיע לאורז? ולמה דווקא הוא?

לנוחיותכם, אנסח את התשובה כהוכחה מתמטית:

  1. האורז, בהשוואה למיני דגן אחרים, הוא טיפוס שאוהב לספוח אל עצמו המון רעלים.
  2. האורז מגודל בשדות המוצפים בשפע מים.
  3. רוב שדות האורז נמצאים באסיה.
  4. באסיה יש לא מעט מים מזוהמים.
  5. במים מזוהמים יש שפע ארסן.

מכאן נובע – באורז יש הרבה ארסן (כלל המעבר). מש”ל.

אם כי למען האמת, אומנם זה נשמע חד משמעי, אך כמות הארסן באורז תלויה מאוד באזור בו הוא גודל ובכמות המים המזוהמים ששימשו לגידולו. במילים אחרות, זה תלוי בשדה ובמים. אך מאחר ואנו לא יכולים לבדוק מהיכן מגיע האורז שלנו, מוטב שנתייחס לעובדה שהאורז מכיל המון ארסן כמובנת מאליה.

אז כיצד לצמצם בצריכת הארסן דרך האורז?

%d7%a9%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%96

כך מגדלים אורז

אם אתם אוכלים אורז לעתים רחוקות, אין סיבה שתיבהלו – צריכת הארסן שלכם לא אמורה להיות גדולה מדי, אם כי אני עדיין ממליץ שתקראו את ההמשך. אה, והכוונה ב”אורז”, זה לכל מוצרי האורז – אטריות אורז, פריכיות אורז, קורנפלקס, חלב אורז, קמח אורז ושאר מוצריו…

אז על מנת לצמצם בצריכת הארסן דרך האורז, הצעד הראשון שיהיה ראוי לנקוט בו הוא לצמצם בכל מוצרי האורז שנמנו לעייל (בהמשך תבינו מדוע). זה לא אמור להיות קשה כל כך כיוון שבפליאו גם ככה אין אותם ממש (תלוי מה מידת ההחמרה שלכם בפליאו).

הצעד השני יהיה לעבור לצריכת אורז בסמטי לבן בלבד. ממחקרים איכותיים שבדקו את כמויות הארסן בסוגי האורז השונים, נמצא שהאורז הבסמטי סופח אליו הכי מעט ארסן (מקור). כמו כן, נמצא שאורז לבן מכיל הרבה פחות ארסן מאורז מלא (הסיבה היא שהארסן נוהג להצטבר בקליפה – ממש כמו הרבה רעלים ורעלנים אחרים). על הדרך תוכלו ליהנות מהאורז עם המדד הגליקמי הנמוך ביותר (כידוע, לאורז בסמטי ערך גליקמי נמוך בהשוואה לשאר סוגי האורז). אה, ואין חשיבות לצריכת אורז אורגני מבחינת כמויות הארסן.

הצעד השלישי יהיה להתרגל לבשל את האורז בצורה הבאה: (שבאופן ”מפתיע”, היא הצורה המסורתית לבישול אורז).

  1. ראשית, שטפו היטב את האורז (פעולה שיכולה לצמצם בכמעט 30% מכמות הארסן באורז).
  2. לגבי השריה – הדעות חלוקות. עם זה אורז מלא, אז לחלוטין מומלץ להשרות. אם זה אורז לבן – אם אתם יכולים, תשרו, אם לא, לא נורא.
  3. בשלו את האורז בשפע מים (ההמלצות הן 6-8 כוסות מים על כל כוס אורז). לאחר הבישול יש לשפוך את המים הנותרים (כ-57% ארסן מהאורז הופרש אליהם) – האורז מפריש את הארסן שלו במים רותחים. המלצה שלי – בבישול כזה אין צורך לבשל את האורז יותר מדי זמן. אני אישית מרתיח את המים ונותן לאורז לרתוח כ-5 דקות או פחות וזהו. כך יתקבל אורז אחד אחד ולא דייסה (ולמען האמת זו גם השיטה המסורתית לבישול אורז, אז אם כבר קדמוניים אז קדמוניים עד הסוף).

לסיום חשוב לציין שילדים נוטים לאכול ארסן בין פי 3 לפי 10 מאשר מבוגרים. זה נובע מהעובדה שבד”כ ילדים אוכלים יותר מוצרי אורז ממבוגרים (חטיפים על בסיס אורז, קורנפלקס…) ומהעובדה שמשקלם של הילדים נמוך יותר, אז קחו זאת בחשבון. התשדלו לצמצם בצריכת מוצרי האורז של ילדיכם.

ועוד משהו – אנשים רבים שלא מחמירים יותר מדי בפליאו נוהגים להחליף את הלחם בפרכיות אורז ואת הפסטה באטריות אורז. המלצה שלי – אל תעשו את זה! לאור רעילותו העצומה של הארסן מסתמן שמוצרים אלה אפילו גרועים יותר! (שלא לדבר על זה שלאכול אורז בצורה מעובדת כמו בפרכית, זה בכלל לא טבעי לגוף שלנו, ובנוסף – רוב הפעמים הפרכיות נעשות מאורז מלא – מה שאומר יותר ארסן ויותר רעלנים).

כספית

רקע כימי

הכספית היא חומר מצוין ליצירת סגסוגות כימיות עם מתכות רבות, ביניהן זהב, אלומיניום וכסף (סגסוגת מוכרת מכספית היא האמלגם). תכונה זו גרמה לכספית להיות שימושית מאוד בתעשיות שונות. בעיקר בתעשיית מוצרי החשמל והרפואה.

כידוע, הכספית נוזלית בטמפ’ החדר.

נזקים ביולוגיים

כספית היא המתכת הרעילה הידועה ביותר לשמצה. ובצדק. היא נדיפה החל מ-20 מעלות צלזיוס, והיא יכולה להיספג לגוף במגע ישיר עם העור, דרך מערכת הנשימה או דרך מערכת העיכול.

הכספית היא נוירוטוקסין (=רעלן המפריע לפעילות החשמלית של העצבים). מספיק שתא עצב ייחשף לכספית כ-30 שניות, והתא הזה יתנוון. ייתכן וגם כאן יש קשר מסוים לאלצהיימר ולאוטיזם, שכן פגיעה בתא עצב יכולה להתבטא בהיחלשות קוגנטיבית וזכרון רעוע. בנוסף לכך, נמצא שילדים הנולדו לאמהות שנחשפו לכמויות רבות של כספית בזמן הריונן סבלו מפיגור שכלי, שיתוק מוחי, והפרעות ראייה ושמיעה.

כמו כן, הכספית מדכאת אנזימים התלויים בסילניום, הנקראים ”סלנו-אינזימס”. אנזימים אלה הם נוגדי חמצון חשובים מאוד במוח ובמערכת האנדוקרינית. על מנת להפחית את הנזק שהכספית גורמת, מומלץ להעשיר את התזונה באגוזי ברזיל (המכילים כמות סלניום רבה). (סימוכין: 1, 2).

בנוסף, מחקרים מצאו שמאכלים כמו כוסברה, פטרוזיליה ואצות ים יכולים לעזור עם ניקוי הכספית מהגוף (סימוכין: 1, 2).

מקורות זיהום

מקור הזיהום הגדול ביותר לכספית הוא סתימות אמלגם בשיניים. כעיקרון, אם האמלגם ממוקם כראוי על השן, אין חשש לזליגת כספית. ובכל זאת – לפעמים מוטב לא לקחת סיכונים ולהסיר סתימות כאלה (למי שהנושא רלוונטי יותר  – ממליץ לקרוא עוד, אחרת תישארו עם מנה יומית של כספית בפה…). (סימוכין: 1, 2).

מקור נוסף, ידוע גם, הוא דגי ים גדולים, וזאת עקב העובדה שכיום הכספית מגיע לים בכמויות עצומות דרך פליטות של מפעלים שונים ותחתנות כוח שונות, המזרימות לא פעם את שפיכהן לים. את הכספית שבים בולעים הפלנקטונים הקטנים, שאותם בולעים הדגים הקטנים, שאותם בולעים הדגים הגדולים. במילים אחרות – דגים הנמצאים במעלה שרשרת המזון (דג חרב, כריש, מקרל…) יכילו יותר כספית מדגים קטנים הנמצאים במקום נמוך בשרשרת המזון (סרדינים, שפרוטים…).

מדגים לא כדאי להימנע (אומגה 3), אך מוטב שהם יהיו איכותיים וקטנים כמה שיותר (במילים אחרות, אל תאכלו יותר מדי כרישים, ואני אישית גם מגביל את צריכת הטונה שלי).

מקורות זיהום נוספים לכספית הם חיסונים שונים (בהם היא משמשת כחומר משמר), סתימות שיניים חוץ מאמלגם (וודאו תמיד ממה מורכבת הסתימה), ריסוסים ונורות פלורוסנט.

ניקל

רקע כימי

אין כל כך מה לפרט על ניקל מבחינה כימית, אך חשוב לציין שהוא חומר מצוין העמיד מאוד בפני חמצון, ולכן משמש תעשיות רבות מאוד – מתעשיית התכשיטים ועד תעשיית הפלאפונים (שניהם חפצים שאנו נושאים קרוב לגופנו באופן מתמשך).

נזקים ביולוגיים

הניקל חיוני לגופנו, אך בריכוזים נמוכים מאוד. הוא נמצא באופן טבעי בכל מקום (מים, אדמה, אוויר…), אך מאחר ותעשיות רבות נעזרות במתכת זו, אנו חשופים להמון מוצרים המכילים אותה, וחשיפה זו אינה בריאה לנו בלשון המעטה (קראו בתמצית כאן).

לא ברור האם הניקל מסרטן, אך תרכובות מסוימות המורכבות מניקל, כמו למשל אדי ניקל-גופרתי, הוכחו כמסרטנות וודאיות.

הניקל יוצר רדיקלים חופשיים רבים (שבסופו של דבר יכולים לגרום לסרטן) באמצעות ריאקציית פנטון. בנוסף, הוא ידוע כמזרז חמצון שומנים וכמדכא נוגדי חמצון שונים.

כמו כן, ניקל דו ערכי (Ni2+) נקשר לכמה חלבוני כרומטין (חלבונים הנלווים לדנ”א) בתאי גוף ובתאי זרע, וזה בתגובה עלול לגרום באמצעות יצירת פראוקסיד (H2O2) לנזקים חימצוניים שמביאים לשינויים מבניים לחלבונים ולדנ”א. אפקטים אלה, עלולים לשנות את דיוק של שיכפול הדנ”א ואת הביטוי הגני, ובכך לאפשר התמרה סרטנית, כולל כזו המועברת מאב לצאצאיו (ומכאן הסיבה שהניקל נחשב לחומר קרצינוגני – כלומר, מהחומרים המסוגלים להתחיל תהליך שבסופו עלול להוביל לסרטן).

לא אלעיט עליכם בעוד רקע ביוכימי, אך בנוסף לסרטן, הניקל ידוע כגורם לאלגריות המתבטאות בעור. אלגריות אלה יכולות להתרחש כאשר יש מגע ממושך עם ניקל (דרך תכשיטים ופלאפונים). בכל מקרה, אם אתם סובלים מבעיית עור כלשהי ואינכם יודעים מה מקורה, קראו עוד קצת על אלרגיה לניקל.

מקורות זיהום

אז למעט החפצים שכבר הזכרתי למעלה, הניקל נמצא בכלי בישול המצופים בניקל או בפלדת אל-חלד, קופסאות שימורים ממתכת, סתימות שיניים, גשרים לשיניים וכו’.

מבין כל אלה חשוב מאוד להקפיד לא לבשל בכלי בישול המצופים בניקל או בפלדת אל-חלד, ובמקום זאת להעדיף כלי בישול מברזל, אמייל וזכוכית. לגבי שימורי המזון – אם אתם יכולים, המנעו משימורים בקופסאות ממתכת והעדיפו שימורי זכוכית בלבד. בכל מקרה, במידה ואין ברירה, הקפידו שקופסת השימורים ממתכת היא ”ישרה” וחלקה ולא ”מקופלת” ועקומה (אחרת תיתכן זליגת חומרים ממנה).

מבחינת תכולת הניקל במזונות שונים הנתונים סותרים, אם כי ידוע שהניקל נמצא ברמות גבוהות בקקאו, בקטניות, בדגנים (בעיקר מלאים), באגוזים (ולכן עדיף להשרותם), באבקת אפייה (העדיפו להשתמש בסודה לשתייה) ובירקות ופירות שונים (אבל באמת שאין צורך לדאוג לגביהם, אלא אם אתם אלרגיים לניקל).

כמו כן, ידוע כי ויטמין C, ברזל ותוספים פרוביוטיים יכולים להפחית את ספיגת הניקל מהמזון.

 עופרת

רקע כימי

גם העופרת היא מתכת רעילה, ולמרבה הצער היא מופיע בחיי האדם המודרני בשכיחות גבוהה מאוד בהרבה אופנים שונים. על מנת להבין היכן היא נמצאת ומדוע, נציין עליה תחילה מספר עובדות כימיות:

  1. צבעה של העופרת אפרפר עם גוון כחלחל. אולם כאשר היא מתמזגת עם אוויר, צבעה הופך לאפור.
  2. עופרת טהורה היא דבר נדיר בטבע, ורוב הפעמים מוצאים אותה קשורה לחומרים אחרים כמו נחושת, אבץ וכסף.
  3. העופרת היא חומר מבודד מצוין.
  4. העופרת ידועה כחומר החוסם כל קרינה מייננת (כולל קרינת גמא, הקרינה הקטלנית ביותר).

בזכות כל התכונות הללו העופרת שכיחה במיוחד בכבלים החשמליים (מפאת היותה חומר מבודד מצוין כאמור), בחפצי מיגון מפני קרינה (אשר נמצאים בחדרי רנטגן וכורים גרעיניים), באמל”חים למיניהם (בעיקר בקליעים), גפרורים, חומרי הדברה, סוללות, צבעי קיר, משקולות וכו’…

נזקים ביולוגיים

העופרת קטלנית ומסוכנת מאוד לבני האדם. למעשה, היחשפות רבה לעופרת בטווח זמן קצר יכולה לגרום להרעלה (הרעלת עופרת) וכתוצאה מכך למוות מיידי במידה והלוקה לא זוכה לטיפול רפואי. זה לא מפתיע כאשר מגלים שהעופרת מזיקה ל-2 מתוך 3 המערכות המרכיבות את משולש החיים – מערכת הדם ומערכת העצבים.

העופרת המגיעה לדם פוגעת בייצור ההמוגלובין, ומפגיעה זו פחות חמצן יוכל להגיע לתאים. כמו כן, העופרת גורמת לאקסון של תאי העצב (סיבים המחברים תאי עצב) להתנוון ולאבד את עטיפת המיאלין שלהם (המיאלין הוא מעטה המשמש להגברת הבידוד החשמלי של הסיב. מחסור בו יגרום להאטת ה”זרימה” של הדחפים העצביים). במוחם המתפתח של ילדים, החשיפה לעופרת גורמת לנזקים גדולים יותר: מחקרים העלו שהיא פוגעת במבנה הסינפסות, בקליפת המוח ובהתפתחות הנוירוכימית שלו.

מקורות זיהום

%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%97-%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%a2

העופרת משמשת לציפוי כל האמל”חים כמעט

ובכן, ככל הידוע לנו היום העופרת יכולה לחדור לגוף דרך האוויר, המזון, והעור.

המודעות לנזקי העופרת חשובה במיוחד לחיילים שבינינו, וזאת מאחר ושהייה במטווח קליעה יכולה לסכן אתכם מאוד: רסיסי העופרת שנפלטים לאחר כל ירייה חודרים לאוויר, ומשם לריאות. כמו כן, גם בעת החזקת הרובה עצמו יש סכנה היות והעופרת מצפה את קליעי הרובה וחלקיו, וכך יכולה לחדור דרך העור.

למען הקטנת החשיפה לעופרת במטווחי הקליעה, מומלץ לחבוש כובע ולשים מסיכה. כמו כן, לא מומלץ לאכול באזור וראוי לשטוף לאחר הירי את כל חלקי הגוף שהיו חשופים.

כמו כן, אם אתם עובדים בתעשייה, ומתעסקים בסוללות\מגני קרינה\ציוד רפואי\מנועי סילון\מעגלים אלקטרוניים או אם אתם מתעסקים בפיתוח סרטי צילום רפואיים, אז דעו שסיכונכם להרעלת עופרת הוא גבוה יותר. שמרו על כללי הבטיחות בעבודה שלכם.

לגבי עופרת במזון – מאחר והכמויות לרוב קטנות והנתונים סותרים, לא ראיתי צורך לציין את המזונות המכילים עופרת.

 קדמיום, בריליום, נחושת, כרום וכל השאר

כל שאר המתכות הרעילות, שבמרכזן ניצבות המתכות שנמנו בכותרת, נמצאות בכל מקום סביבנו ולא פעם בכמויות מסוכונות מאוד – מבשר, פירות וירקות, דרך ציפויי מתכת וצבעי קיר, ועד לשפכים, זיהום אוויר וכו’…

לצערנו, העולם שלנו כבר מזוהם ברמה כזו שאנחנו לא באמת נוכל להימנע משאר המתכות הרעילות השורצות סביבנו. אבל, מאחר ולמתכות הללו אנחנו לא נחשפים בתדירות כזו גבוהה כמו למתכות הקודמות אנחנו לחלוטין יכולים להחשיב אותן כ”הרע במיעוטו”, ואתם לא באמת צריכים לדאוג לגביהן (אלא אם כן אתם עובדים במפעל תעשייה).

בכל אופן. לסיום הפוסט הארוך הזה, אני חייב להודות שלאחר שחקרתי את הנושא רבות, הגעתי למסקנה שבאמצעות מעבר לאורח חיים פליאוליתי ובאמצעות הדגשים התזונתיים שהועלו לאורח הכתבה (בייחוד בכל הקשור לאלומיניום, ארסן וכספית) ניתן יהיה להפחית את החשיפה למתכות הרעילות למינימום האפשרי. בכל מקרה, זכרו לא להיות קיצוניים מדי.

This entry was posted in Uncategorized, מדריך. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *